הניצחון הרפובליקני בבחירות נובמבר 2009 בארה"ב מדיר שינה מעיני מחוקקים ומושלים דמוקרטים, השקועים כבר במערכת הבחירות של נובמבר 2010 לכל 435 מושבי בית הנבחרים, לשליש (36) מהסנאט ול-36 ממושלי 50 המדינות. תוצאות 2009 מהוות "כרטיס צהוב" לנשיא אובמה, שפעל רבות למען המועמדים הדמוקרטים שנוצחו בבחירות למושלי ניו ג'רזי ווירג'יניה. מנשיא סוחף ב-2008, הופך אובמה לנשיא מעיק ב-2009. אובמה מתדרדר בסקרי דעת הקהל מ-65% בינואר ל-48% בנובמבר – הירידה החדה ביותר של נשיא מאז 1975. גרעין התמיכה הקשה בו הצטמק מ-44% ל-29% וגרעין ההתנגדות הקשה צמח מ-14% ל-41%. אובמה עלול להפוך ל"ברווז צולע" מהר מקודמיו בבית הלבן.
תוצאות הבחירות מנובמבר 2009 רלבנטיות לסוגיות קריטיות ביחסי ישראל-ארה"ב, ומחייבות הערכה מחודשת בירושלים.
ב-1993 ניצחו הרפובליקנים בבחירות למשרות המושל בניו ג'רסי ובוירג'יניה, והמשיכו לניצחון סוחף ב-1994 בבית הנבחרים ובסנאט. ב-1991 נערכו בחירות מיוחדות למושב הסנאט מפנסילבניה. מנהיג הרוב בסנאט דאז, ג'ורג' מיטצ'ל, הבין את השלכת הבחירות בפנסילבניה על הלך הרוח ברחבי ארה"ב לקראת בחירות 1992. לכן, האיץ בסנטורים הדמוקרטים לסייע למועמד הדמוקרטי, האריס וופורד, מול הרפובליקני ריצ'רד ת'ורנברג שנהנה מתמיכה פעילה של הנשיא ג'ורג' בוש. ניצחון וופורד בפנסילבניה שפך אור על פגיעותם של המפלגה הרפובליקנית ושל הנשיא בוש, וסלל את הדרך לניצחון דמוקרטי בבחירות לנשיאות, לבתי המחוקקים ולמשרות המושל ב-1992.
הניצחון הרפובליקני בבחירות 2009 למשרות המושל בניו ג'רסי – המאירה פנים למועמדים דמוקרטים – ובוירג'יניה – שאובמה טען כי חדלה להיות מדינה רפובליקנית – יכול לרמז על הצפוי ב-2010. הוא ממחיש שהלך הרוח הפוליטי בארה"ב נשאר מרכז-ימין ומזדהה עם האידיאולוגיה הרפובליקנית המתונה. היחס בין שמרנים לבין ליברלים בארה"ב הוא כמעט 1:2 לטובת השמרנים, ופוליטיקאי הדבק במדיניות ליברלית נידון – בדרך כלל – לכישלון. כמו אובמה, גם המושל הדמוקרטי המנוצח בניו ג'רסי, ג'ון קורזיין, הצטייר כליברלי: מיסים גבוהים והוצאות ציבוריות מנופחות. המנצח הרפובליקני בוירג'יניה, בוב מקדונל, לא חסך שבטו ממדיניותו הכלכלית והבריאותית של אובמה וזכה בניצחון סוחף. סקרי דעת קהל ממחישים ששנה לאחר ניצחון אובמה, הציבור האמריקאי רואה באובמה ובהנהגה הדמוקרטית בשני בתי הקונגרס ליברלים-מדי לטעמו. לכן, הציבור מעדיף שהמפלגה הרפובליקנית – למרות שהיא נטולת הנהגה מרשימה – תנהל את מדיניות הביטחון הלאומי, אך גם את התחומים שנחשבו לנחלת הדמוקרטים: בריאות, חינוך, ביטוח הלאומי, מיסים, כלכלה, הפלות, הגירה ומלחמה בשחיתות.
תוצאות 2009 חושפות את הבקיעים בתדמית אובמה ובקואליציה שסחפה אותו ואת הדמוקרטים לניצחון ב-2008. הגוש העצמאי – המייצג שליש מהציבור וקובע גורל בחירות – תמך באובמה שהתמודד כאיש מרכז ב-2008, אך זונח את אובמה המתנהג כליברלי ב-2009. הצעירים הצביעו בהמוניהם ב-2008 מתוך אמונה שאובמה הוא פוליטיקאי שונה, אך נעדרו מהקלפיות ב-2009 כביטוי לאכזבתם מהמערכת הפוליטית בארה"ב, הנמצאת בשליטה דמוקרטית.
תוצאות 2009 מחדירות אדרנלין לורידי הרפובליקנים, מהוות רוח גבית לגיוס מועמדים רפובליקנים אטרקטיביים לבחירות נובמבר 2010 ומגבירות את זרם התרומות לקראת האפשרות של ניצחון רפובליקני ב-2010. לעומת זאת, המחוקקים והמועמדים הדמוקרטים – ובמיוחד אלו המייצגים אזורי בחירה מתונים ושמרנים – אינם מסתנוורים מניצחון המועמד הדמוקרטי מניו יורק, ביל אוואנס, בבחירות 2009 לבית הנבחרים (עקב פיצול המחנה הרפובליקני). שנתם נודדת עקב תדמית השפל של הקונגרס הנשלט על ידי הדמוקרטים והחשש מתגובת הבוחר לתמיכתם במדיניות אובמה. הם מאוכזבים מחוסר יכולתו של אובמה להטות את הכף בבחירות בניו ג'רסי ובוירג'יניה, ומהפיכתו האפשרית מנכס לנטל אלקטוראלי.
ככל שפג קסם אובמה, כן פגה התלהבות המחוקקים הדמוקרטים לאפשר את יישום מדיניות אובמה, וודאי שלא הפעלת לחץ על ישראל – בעלת ברית הזוכה לאהדה עמוקה של המחוקק והבוחר האמריקאי. אתה הבנת את זה, ביבי?
