לראשי ממשלת ישראל תפקיד מרכזי במיסמוס החוק האמריקאי – שאושר באוקטובר 1995 – להכרה בירושלים המאוחדת כבירת ישראל והעברת שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים. ערב ההצבעה בסנאט אמר לי הסנטור הבכיר, דניאל אינוייה, שראש הממשלה יצחק רבין האיץ בסנטורים לתמוך בדרישת הנשיא קלינטון להוסיף ללשון החוק פיסקה המאפשרת לנשיא לדחות את העברת השגרירות, מדי חצי שנה, משיקולים בטחוניים.
ב-1999 נקעה נפשם של הסנטורים קייל (רפובליקני) וליברמן (דמוקרטי) מדחיית יישום החוק, והגישו הצעת חוק מעודכנת ללא דחייה נשיאותית, וקיצוץ 100 מיליון דולרים מתקציב השגרירויות בעולם אם תימשך הדחייה. אבל, ראש הממשלה אהוד ברק בקש מהסנטורים להעתר לדרישת קלינטון להסיר את ההצעה – שזכתה לתמיכת 84 מתוך 100 סנטורים – כדי שלא לפגוע בתהליך השלום….
האם ראש הממשלה בנימין נתניהו ממנף את יחסם החיובי החריג של הנשיא, דונלד טראמפ, וסגנו, מייק פאנס, למדינה היהודית וליהדות, ולא מקריב את ירושלים על מזבח "תהליך השלום" ונוחיות-הרגע? האם הוא מעודד את טראמפ לממש את התחייבותו המהדהדת להעביר את השגרירות לירושלים?
אי-העברת השגרירות מתפרשת ככניעת ארה"ב ללחץ ערבי, חשש מטרור אסלאמי, ואימוץ הרפיסות האירופאית, תוך כרסום בתדמית ההרתעה האמריקאית, שהיא קריטית לבטחון הלאומי של ארה"ב וליציבות העולם.
פייסנות, ויתורים וכניעה ללחץ מעודדים טרור, כפי שלמדנו מתוצאות תמיכת ארה"ב באייתולות ב-1979, הכרת ארה"ב באש"פ ב-1988, הסכם אוסלו ב-1993 ועקירת הישובים מעזה ב-2005. לעומת זאת, וטו אמריקאי על גינוי ההתנחלויות במועצת הביטחון באו"מ ב-2011 לא הביא לגל טרור.
אי-העברת השגרירות למערב ירושלים תחייב את הערבים לאגף את ארה"ב מהצד הרדיקלי, ובכך להוסיף עוד מכשול בדרך לשלום.
לעומת זאת, העברת השגרירות תבטא את האתוס האמריקאי, מ-1620 ועד היום, הרואה בירושלים מקור השראה מוסרי ודתי, המיוצג על ידי 50 ערים ועיירות בארה"ב הנקראים Jerusalem ו-Salem(שלם – שמה המקורי של ירושלים).
העברת השגרירות לירושלים תבטא את נחישות טראמפ להימנע משגיאות קודמיו ולהמשיך ללכת נגד הזרם, ולא להיסחף בזרם.