הסנטור דניאל אינוייה ז"ל היה המחוקק הפרו-ישראלי ביותר בתולדות הקונגרס האמריקאי. הוא מינף את מעמדו הבכיר כיו"ר וועדת ההקצבות לשדרוג חסר-תקדים של שיתוף הפעולה האסטרטגי ארה"ב-ישראל לתועלת שני הצדדים. הסנטור הדמוקרטי מהוואי היה קנאי לשיטת הממשל האמריקאית המבוססת על שוויון כוחות בין הרשות המחוקקת והמבצעת. בניגוד לרבים, הוא לא שיעבד תפישת עולם מציאותית להרהורי-לב.
ב-1990 לא נסחף אינוייה בגלי האופוריה של "עידן השלום" שסחפו את הנשיא ומרבית "המומחים" בוושינגטון, בעקבות התפוררות ברה"מ. אינוייה הזהיר מפני עולם רב-קוטבי מסוכן יותר, ובמיוחד מתוקפנות עתידית של עיראק ואיראן המאיימת על אינטרסים אמריקאים.
במקביל להורדת הפרופיל הצבאי האמריקאי באירופה – עקב סיום "המלחמה הקרה" – אינוייה יזם סדרת תיקונים לחוק תקציב ההגנה, שמינפו את היכולות הייחודיות של ישראל, להרחבה חסרת-תקדים של שיתוף הפעולה הבילטרלי למען אינטרסים משותפים כגון לוחמה-בטרור האסלאמי, הגנה נגד טילים, מודיעין, קידום מחקר, פיתוח ויצור אזרחי וביטחוני.
אינוייה יזם העברת מערכות נשק (מטוסי אפ-15 ו-16, טנקים, נגמ"שים, וכו') – ללא תשלום – מאירופה לישראל, עקב מיקומה הגיאוגרפי (של ישראל) החיוני לאינטרסים כלכליים וביטחוניים אמריקאים. הוא אף פעל להרחבת היקף האחסון, בישראל, של תחמושת וציוד רפואי אמריקאים לשימוש ארה"ב וישראל בעת חרום.
יוזמות אינוייה שולבו בחוק תקציב הביטחון האמריקאי למרות התנגדות חריפה של הנשיא בוש ומזכיר המדינה בייקר שרצו למנוע את אישור היוזמות כאמצעי לחץ לשינוי מדיניות ישראל כלפי הפלשתינים.
לדוגמא, הם פעלו נגד יוזמת אינוייה לשדרוג מתקני נמלי חיפה ואשדוד לצרכי הצי ה-6 במימון משרד ההגנה האמריקאי. כאשר אמר לו שר הימייה האמריקאי שהנשיא ומזכירי המדינה, ההגנה והימייה טוענים שהיוזמה אינה חיונית לצי ה-6, ענה אינוייה: "בכל הכבוד לנשיא, נאמנותי הראשונה היא לחוקה האמריקאית הקובעת שהרשות המחוקקת (קונגרס) מפקחת על הרשות המבצעת (נשיא). כיו"ר תת-הוועדה המופקדת על תקציב הביטחון הגעתי למסקנה שהיוזמה חיונית, ולא אירתע מלחצים". ואכן, היוזמה אושרה כחוק, נמל חיפה שודרג והפך לנמל האהוד ביותר על הצי ה-6 הנהנה משרותי תיקונים ותחזוקה, מאימונים משותפים עם צה"ל ומחופשות בישראל.
כאשר מזכיר המדינה בייקר נמנע ממימוש יוזמת אינוייה להרחבת שיתוף הפעולה עם ישראל ללוחמה בטרור, התקשר אינוייה לבייקר ואיים להשעות חלק נכבד מהתקציב הגלובלי של הלוחמה בטרור עד למימוש היוזמה. למחרת, זימן בייקר את יועץ רה"מ ללוחמה בטרור והחל במימוש היוזמה. התנגדות בוש ובייקר לסדרת היוזמות של אינוייה הדאיגה את הנהגת איפ"ק, השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, שהציעה לסנטור לדחות חלק מיוזמותיו "כי הצינור החקיקתי לא יכול להכיל את כולן". אינוייה הגיב בחיוך: "אני היו"ר ואני יודע כמה יוזמות הצינור מסוגל להכיל". כל היוזמות אושרו ומומשו, בגיבוי המחוקקים הדמוקרטים והרפובליקנים, על אפם וחמתם של הנשיא ומזכיר המדינה.
אינוייה הבין – יותר ממרבית המחוקקים והמומחים לענייני קונגרס – שהחוקה האמריקאית מעניקה לשני בתי הקונגרס את הכוח לעצב את מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב ולרסן ולשנות את פעילות הנשיא בכל התחומים.
ב-2001 הבהיר אינוייה לשר לביטחון פנים, דר' עוזי לנדאו, שלישראל תרומה ייחודית לביטחון ארה"ב: "היקף המודיעין הצבאי שארה"ב מקבלת מישראל רחב מהיקף המודיעין שארה"ב מקבל מכל מדינות נאט"ו". הוא הוסיף שהעברת מערכות נשק סובייטיות (כגון מטוסי מיג 21 ו-23 ורדאר P-12), ע"י ישראל, לארה"ב תרמה מיליארדי דולרים לתעשיות הביטחוניות האמריקאיות והטתה את מאזן הכוחות לטובת ארה"ב.
יחד עם הסנטור הרפובליקני בוב קסטן – שהיה שותפו בכל היוזמות הנ"ל – יזם אינוייה ב-1987 את הסדר החובות של ישראל לארה"ב. ההסדר חסך לקופת ישראל 2 מיליארד דולרים לתקופה של 20 שנים. השניים גם יזמו הענקת ערבויות להלוואות לישראל בסך 10 מיליארד דולרים לקליטת עולי ברה"מ.
ב-1993 הביע אינוייה את חרדתו מהשפעה קטלנית של הסכם אוסלו על קיומה של ישראל, למרות שנכח בטקס החתימה בבית הלבן "כי לא יכולתי לסרב להזמנת חברי, רה"מ יצחק רבין". שוב הוא הפגין את יכולתו לדכא הרהורי הלב ולדבוק במציאות, גם אם אינה מאירת פנים.
בפגישתנו האחרונה, במשרדו, שאל אינוייה: "האם אתה מזהה בבית הנבחרים או בסנאט מחוקקים דמויי-אינוייה שיישאו את לפיד שיתוף הפעולה עם ישראל כאשר אפרד מהעולם?!" לצערי, אינני מזהה מחוקקים דמויי-אינוייה, חסיד אומות עולם שפעל ממניעים אסטרטגים ומוסריים. יהי זכרו ברוך.
