ב-15 לנובמבר, 2009 טען הנשיא קלינטון: "שני דברים לא השתנו מאז 1993: דמוגרפיה וגיאוגרפיה… הם [הפלסטינים] עושים יותר ילדים ממה שאתם יכולים לעשות או לייבא."
כוונות קלינטון חיוביות. אבל הוא טועה, מטעה ונוקט בשיטה פסולה, כדי לשכנע את העם בישראל לתמוך במדיניות העלולה/עשויה לחרוץ את גורל המדינה היהודית לשבט או לחסד.
"ניצים ו"יונים" תמימי דעים שדיון ציבורי על עתיד יו"ש פגום כאשר הוא מגייס נתונים מופרכים להפחדת העם בישראל, כדי שיאמץ מדיניות מסוימת. "ניצים" ו"יונים" ערים לסכנה הטמונה בפטליזם-הדמוגראפי, המכרסם באמונה בצדקת הדרך ובכושר העמידה וההישרדות, מצמצם את האופציות העומדות לרשות ישראל ומביא להחלטות חפוזות בנושאים הרי-גורל. החלטות הנשענות על נתונים מוטעים מובילות למדיניות מוטעית. על הדיון הציבורי להתנתק מנתונים משוללי-יסוד ולהתבסס על עובדות מתועדות.
בניגוד לדברי קלינטון, הדמוגרפיה היהודית השתנתה באופן חיובי מאז 1993. בדיקה של נתוני לידות, פטירות והגירה של משרדי הבריאות, החינוך וועדת הבחירות הפלסטינים, משטרת הגבולות של ישראל, לשכות הסטטיסטיקה הישראלית והפלסטינית ו"הבנק העולמי" מתעדת רוב היהודי מוצק וארוך-טווח בין נהר הירדן לבין הים התיכון. ב-2009, הרוב היהודי – 67% מערבית לירדן ללא עזה – נהנה מרוח גבית דמוגרפית חסרת-תקדים, העשויה להגדילו.
להלן העובדות:
- לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הישראלית, מספר הלידות היהודיות השנתיות גדל ב-45% (מ-80,400 ב-1995 ל-117,000 ב-2008), למרות הקיצוץ בקצבאות הילדים – תופעה חריגה בעולם. באותה התקופה התייצב מספר הלידות השנתיות הערביות ב"קו הירוק" על 39,000.
- בשמונה החודשים הראשונים של 2009 נמשכה המגמה: 77,797 לידות יהודיות, שהן למעלה מ-75% מסך הלידות ב"קו הירוק", בהשוואה ל-69% ב-1995.
- הירידה בפריון הערבי ב"קו הירוק" מבטאת שיפור חד ברמת החיים, הנובע מהשתלבות מוצלחת בתשתיות החינוך, הרפואה והבריאות, התעסוקה, המסחר, הפוליטיקה, התקשורת, הספורט התרבות והאומנות. פער הפריון הערבי-יהודי הצטמק משש לידות לאישה ב-1969 ל-0.7 לידה (2.8:3.5) ב-2008.
- המגזר החילוני – ובמיוחד עולי ברה"מ – אחראי מכל למגמת הגידול היהודית. העולים הגיעו עם "פריון רוסי" של לידה לאישה ועברו לפריון 2-3 לידות לאישה. גם "הצפוניים" זנחו את שיעורי הפריון האירופאי ואינם מתרגשים עוד מ-3-4 ילדים לאישה.
- סקר "הבנק העולמי" על מערכת החינוך ביו"ש ובעזה, מספטמבר 2006, מתעד "ניפוח" של 32% במספר הלידות הערביות. הבנק קובע שהנסיגה הדמוגרפית הערבית נובעת מירידה בפריון ומגידול בהגירה מיו"ש ומעזה.
- לאחר הזינוק בן כעשרים שנים בגידול האוכלוסין – בגלל הנגישות לתשתיות הבריאות בישראל מאז 1967 – הגיעה הצניחה בשיעור גידול האוכלוסין של ערביי יו"ש כתוצאה ממגמת עיור, מהרחבת תשתית החינוך במיוחד אצל נשים ומתכנון משפחה (הדרכה נגד הריון גיל הנעורים וחלוקת אמצעי מניעה).
- מאזן-הגירה-שלילי מאיץ את הצניחה בשיעור גידול האוכלוסין הערבי ביו"ש. מ-1950 ועד 2009 היו רק שש שנות מאזן-הגירה-חיובי ביו"ש. מאזן-ההגירה-השלילי המריא בעידוד המלך חוסיין עד 1967, נבלם מ-1967 עקב שדרוג תשתיות התעסוקה, הבריאות והחינוך, זינק עם פריצת האינתיפאדה השנייה ועבר להילוך גבוה יותר ב-2006 בעקבות עליית החמאס.
- שיעור הפריון הערבי ביו"ש הגיע לארבע לידות לאישה ובמגמת ירידה. לפי חטיבת האוכלוסין של האו"מ, מגמת הירידה החדה מאפיינת את כל המדינות המוסלמיות חוץ מאפגניסטן ותימן. לדוגמא, ירדן ("אחות תאומה" של יו"ש) – 3, איראן – 1.7, מצרים – 2.5, סוריה – 3.5 ואלג'יריה – 1.8 לידות לאישה.
- תיעוד הלידות, הפטירות וההגירה קובע שמספר ערביי יו"ש בדצמבר 2008 היה 1.55 מיליון ולא 2.5 מיליון, כפי שטוענת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) הפלסטינית. כלומר, נתוני הלמ"ס הפלסטינית כוללים "ניפוח" מלאכותי של 66%.
הרצל (1900) ובן גוריון (1947) לא שיעבדו את חזונם ומדיניותם לנבואות זעם דמוגרפיות – של שמעון דובנוב ופרופסור רוברטו בקי – למרות שהאוכלוסייה היהודית מערבית לירדן היוותה מיעוט של 8% ו-33% בהתאמה. ב-2009 על מנהיגי ישראל להימנע משעבוד עתיד המדינה היהודית לפטליזם הדמוגראפי מבית מדרשו של ביל קלינטון.
