"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/36oqftF
English edition https://bit.ly/3bLqm3k
האם רוב ערביי יו"ש ו"הקו הירוק" הם יוצאי חלציהם של עמי כנען, כפי שטוענים דוברי ומערכת החינוך של הרשות הפלסטינית, או של גלי הגירה ערבית מהמאות ה-19 וה-20?
הגירה ערבית שיטתית במזרח התיכון
הגירה ערבית בין מדינות המזרח התיכון – כולל השטח בין נהר הירדן לים התיכון – היא אחד ממאפייני האזור מאז ומתמיד.
פרופסור פרד גוטהייל מהפקולטה לכלכלה באוניברסיטת אילינוי כתב The) Smoking Gun: Arab Immigration into Palestine, 1922-1931): "לפי ארגון העבודה הבינלאומי, ההגירה המזרח תיכונית מהווה 9% מהיקף ההגירה העולמית."
לפי ה-Global Commission on International Migration מג'נבה: "אחוז ההגירה הגבוה בעולם מגיע מהמזרח התיכון."
המכון למדיניות הגירה, הפועל בעיר וושינגטון, מדגיש את משקל ההגירה ממצרים: "ב-2016 התגוררו למעלה מ-6 מיליון מהגרי-עבודה ממצרים במזרח התיכון וצפון אפריקה, ובמיוחד בערב הסעודית, איחוד האמירויות וירדן."
גלי הגירה ערבית פעלו גם במאה ה-19 וחלקה הראשון של המאה ה-20, כאשר ערבים רבים – ובמיוחד ממצרים – חיפשו רמת חיים משודרגת במדינות העולם, כולל בפלסטינה העותומנית והמנדטורית.
הגירה ערבית לפלסטינה
פרופסור גוטהייל טוען (שם): "ערביי פלסטינה השתלבו בדפוסי ההגירה לא פחות מערביי מצרים. לפי נתוני אונר"א ב-1998 היו בערב הסעודית 275,000 פלסטינים, בכווית 38,000 (בעקבות גירוש כ-400,000 בתגובה לסיוע הפלסטיני לפלישת צדאם חוסיין), במדינות מפרץ נוספות למעלה מ-100,000, בלוב 74,000 ומאות אלפים היגרו לשאר אזורי העולם….
"הגיוני להניח שדפוס ההגירה ממדינות בעלות כלכלה כושלת למדינות בעלות כלכלה מתקדמת פעל גם בחלקה הראשון של המאה ה-20 [ובמאה ה-19]….
"שתי התפתחויות ייחדו את פלסטינה של תחילת המאה ה-20 משאר אזורי המזרח התיכון: 1) גלי הגירה יהודית שתוגברו על ידי הון וטכנולוגיות אירופאיות (לדוגמא, הברון אדמונד בנימין רוטשילד); 2) התבססות שלטון המנדט הבריטי, כולל התשתיות הכלכלה. הון וטכנולוגיות בריטים הגיעו בעקבות המנדט הבריטי, והביאו לתנופה כלכלית ששידרגה את רמת-החיים באופן חסר-תקדים…. התוצר המקומי הגולמי לנפש הוכפל בתקופה 1931-1922 מ-19.4 לירות פלסטיניות ל-38.2 לירות. התפתחות זאת לא נעלמה מעיני ערביי המדינות השכנות….
"תהליך המודרניזציה כלל את התפתחות תשתיות התעבורה (מ-450 ק"מ של דרכים ב-1922 ל-922 ק"מ ב-1931), החשמל (מ-2,344 קילוואט שעה ב-1926 ל-9,546 ב-1931), טלפון (מ-3,526 קווי טלפון ב-1924 ל-14,557 ב-1931)….
"רוב ההגירה הערבית הייתה בלתי-חוקית ולכן לא תועדה כראוי…. המכון המלכותי הבריטי ליחסים בינלאומיים ציין שהיקף ההגירה הערבית הבלתי-חוקית לפלסטינה מסוריה וירדן, בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, היה משמעותי אך אינו ידוע…."
תיעוד הגירה ערבית/מוסלמית לפלסטינה
השם פלסטינה התייחס תמיד לארץ ישראל ולבית הלאומי היהודי. הוא בא לעולם בתקופת האימפריות היוונית והרומית שקראו לאזור Palaistine ו-Palaestina כדי למחוק את זכר היהדות והיהודים. השם היווני-רומי התייחס לפלישתים שמוצאם מהאיים היוונים ולא מהמזרח התיכון.
דר' רבקה שפק-לסק מהאוניברסיטה העברית מציגה תיעוד נרחב ומגוון של הגירה ערבית/מוסלמית לפלסטינה בספר "מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לארץ ישראל: 1914-640" (2018). התיעוד מבהיר שהערבים שלטו בפלסטינה בתקופה 1,099-640, כאשר היקף האוכלוסייה התדלדל מ-2.5 מיליון ל-500,000 תושבים. בעקבות השלטון הערבי הגיעו הצלבנים, השושלת האיובית-כורדית, הסולטנות הממלוכית, האימפריה העותומנית (מ-1516 כאשר אוכלוסיית פלסטינה הצטמקה ל-123,000) והמנדט הבריטי.
דר' שפק-ליסק גם מתעדת את הגידול בהיקף האולוסייה החל מתחילת ואמצע המאה ה-19, שהיה גבוה משיעור גידול האוכלוסין במצרים, תורכיה ואיראן. לדוגמא, 94% גידול מתחילת המאה ה-19 (246,359) עד 1914 (525,150). הגידול נבע בעיקר מגלי הגירה, בעיקר ממצרים, שהגיעו לפלסטינה עקב:
*צמיחה כלכלית, במיוחד מ-1900, שאופיינה על ידי השקעות, בנקאות ומסחר;
*תמריצים של השלטון העותומני (1918-1516) על ידי שדרוג מוסדות הממשל, הרחבת תשתיות, פיתוח נמל חיפה ודרישות של הצבא העותומני שהביאו לגיוס מהגרים ממצרים לביסוס השליטה בשפלת החוף (1840-1830) ולניטרול השבטים הבדווים;
*הרחבת הפעילות של כנסיות נוצריות, כולל עולי-רגל שהתיישבו באתרים הקדושים לנוצרים.
דר' שפק-ליסק מציגה מקורות רבים כגון:
*הדמוגרף פרופסור עוזיאל אוסקר שמלץ מהאוניברסיטה העברית והלישכה המרכזית לסטטיסטיקהMiddle Eastern Studies #28, 1992) ) תיעד 53% מהגרים בקרב האוכלוסייה הערבית/מוסלמית בתחילת המאה ה-20, שהגיעו עקב סיבות כלכליות ודתיות. לדעתו, היקף ההגירה (בעיקר של בדווים מירדן וסיני) דווח בחסר על ידי השלטון העותומני.
*הגיאוגרף דוד גרוסמן מאוניברסיטת בר-אילן (Rural Arab Demography and Early Jewish Settlement in Palestine) שפך אור על עידוד ההגירה על ידי העותומנים, ותיעד כי רוב גידול האוכלוסייה הערבית/מוסלמית נבע מהגירה – 50% מכלל האוכלוסייה הערבית מוסלמית ב-1914. המהגרים התיישבו בגליל, חיפה, עכו, עמק יזרעאל, בקעת הירדן, דרומית לירושלים ובשפלת החוף בין עזה ליפו. מ-1830 הגיעו מהגרים צ'רקסים, בוסנים, תורכמנים, כורדים, אלג'יראים, (במיוחד) מצרים, ועוד. מכאן הרובע ושער המוגרבים (צפון אפריקה) בירושלים, שכונות כורדיות בחברון, עזה וצפת, שכונות תורכמניות ברמלה, צפת ועזה, שכונות ממלוכיות בירושלים, צפת, רמלה ועזה, ועוד.
*אנציקלופדיה בריטניקה (1911) תיעדה ש"תושבי פלסטינה מייצגים מיגוון אתני, תרבותי ודתי…. בתחילת המאה ה-20 היו 50 שפות שגורות בפי תושבי ירושלים…."
מסקנה
בניגוד לטענה הפלסטינית, ובהתאם לתיעוד מגוון ומעמיק (שהוצג גם במאמר קודם), רוב הערבים המתגוררים בין נהר הירדן לים התיכון הם יוצאי חלציהם של מהגרים ערבים ומוסלמים שהגיעו מתחילת המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20 ממדינות ערביות במזרח התיכון ומדינות מוסלמיות במרכז אסיה, צפון אפריקה ואירופה.
