דמוגרפיה יהודית-ערבית

דמוגרפיה יהודית-ערבית: פצצת זמן או רוח גבית?

מדיניות ישראל כלפי יהודה ושומרון מתעלמת מהתפתחויות דמוגרפיות מערבית לנהר הירדן ובמזרח התיכון כולו. המדיניות מתבססת, במידה רבה, על הנחה מופרכת כאילו היהודים נידונו להיות מיעוט בין נהר הירדן לבין הים התיכון. למגמה הדמוגרפית מערבית לירדן – השונה בתכלית מהתובנה המקובלת – השלכות מדיניות, אך גם לגבי הלך הרוח הכללי (אופטימיות לעומת פטליזם), פוטנציאל הצמיחה הכלכלית הגבוה, היקף מחזורי הגיוס לצה"ל, הצורך בהרחבת תשתיות רפואה, בריאות, חינוך, תחבורה ועוד.

 

בניגוד לתובנה המקובלת, הדמוגרפיה היהודית בארץ ישראל (כולל כ-300,000 עולי ברה"מ שעדין לא הוכרו כיהודים-כהלכה על ידי הרבנות הראשית) נהנית מרוח גבית, ואילו הדמוגרפיה הערבית מושפעת על ידי תהליכי מודרניזציה מהירים. לדוגמא:

 

*ב-2013 גבוה שיעור הפריון היהודי (3 לידות לאישה) מכל מדינה ערבית חוץ מתימן (4.8), עיראק (4.7) וירדן (3.4), הנמצאות בעיצומה של קריסה דמוגרפית.

*התנופה בדמוגרפיה היהודית נובעת, במיוחד, מהנסיקה בפריון החילוני (לדוגמא, עולי ברה"מ ו"הצפוניים") ולמרות הירידה בפריון החרדי.

*מפער של שש לידות בין שיעור הפריון הערבי והיהודי בישראל ב- 1969, הצטמק הפער לחצי לידה ב-2013.

*ב-2013 קיים שוויון בשיעור הפריון היהודי-ערבי, בקרב נשים בגילאי עשרים ושלושים, בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק".

*שיעור הפריון היהודי נמצא במגמת עלייה מעל שלוש לידות לאישה (שיעור הפריון הממוצע של יהודייה ילידת הארץ – 3.09 לידות); שיעור הפריון הערבי ב"קו הירוק" וביו"ש במגמת ירידה מתחת לשלוש, עקב השתלבות מוצלחת בתשתיות המודרניזציה (עיור, חינוך, תעסוקה, תכנון משפחה, יזמות, תרבות, ספוט, פוליטיקה).

*מ-1995 עד סוף 2012 זינק מספר הלידות היהודיות ב-62.5%, מ-80,400 לכ-130,000 לשנה, לעומת גידול של כ-10% אצל הערבים מערבית לירדן. ב- 1995 נולדו בישראל 2.3 ילדים יהודים על כל ילד ערבי; ב- 2012 נולדו 3.2 ילדים יהודים על כל ילד ערבי.

*מספר הלידות היהודיות נסק מ-69% ב-1969 ל-77% ב-2012 מסך הלידות השנתיות בישראל, למרות ירידת שיעור הפריון החרדי, שהיא פועל יוצא של השתלבות המגזר החרדי בשוק העבודה והיזמות ובאופן איטי יותר בגיוס לצה"ל.

 

* ב-2011 היה שיעור הריבוי הטבעי (שיעור לידות פחות שיעור פטירות) של הבדווים הנמוך ביותר מאז הקמת המדינה – 2.2% (6.3% ב-2000).

*פער של מיליון קיים בין המספר המתועד של ערביי יו"ש (1.65 מיליון) לבין טענת הרשות הפלשתינית (2.6 מיליון).

*66% רוב יהודי ב-2013 בשטח המשולב של "הקו הירוק" ויו"ש עשוי להמריא ל-80% ב-2035, אם ישראל תשכיל למנף את חלון ההזדמנויות לעליית (לפחות) 500,000 יהודים בעשור הבא.

 

התמערבות הדמוגרפיה הערבית

 

כרסום-מונחה-מודרניזציה בפריון הערבי מאפיין את כל העולם המוסלמי – להוציא את מדינות התת-סהרה – קורא תגר על התקינות הפוליטית בישראל ,ומחייב הערכה מחודשת של ההתייחסות לעתיד יו"ש.

 

לדברי ראש אגף האוכלוסין של האו"מ, הנייה זלוטניק "הכרסום בפריון המוסלמי מדהים…. שמונה מחמש עשרה המדינות בעלות הירידה החדה ביותר בשיעור הפריון, מאז 1980, הן מדינות מוסלמיות במזרח התיכון."

 

היומון השוויצרי מג'נבה, "לה טאמפ", דיווח ב-31 למרץ 2012: "ב-30 השנים האחרונות ירד שיעור הפריון המוסלמי ב-50%, באיראן – 75% ובצפון אפריקה – 70%. לאירופה נדרשו 200 שנים כדי לרדת מ-5 ל-2 לידות לאישה…. מדינות מוסלמיות אף ירדו מתחת לשיעור פריון של 2.1 לידות לאישה השומר על מספר האוכלוסין הקיים…. העולם מתקדם לקראת התכנסות שיעורי הפריון האירופאים והמוסלמים…. איראן מוכיחה שאין זיקה בין האסלאם לבין שיעור פריון גבוה. מ-7 לידות לאישה תחת השלטון החילוני של השאה הפרסי ירד שיעור הפריון – ביוזמת שלטון האיאטולות המעודד שימוש באמצעי מניעה – ל-1.8, פחות מצרפת (2 לידות). האישה האיראנית בעלת רמת חינוך וקריירה גבוהים ולכן אינה ממהרת ללדת ילדים…. בצפון אפריקה [ובהדרגה בשאר מדינות ערב] מושפע הכרסום בשיעור הפריון מתהליך המודרניזציה בקרב הנשים, ממגבלות כלכליות ומהנטייה להינשא בגיל מבוגר יותר. האישה הלובית הממוצעת נישאת בגיל 33 ובתוניסיה ואלג'יריה בגיל 30…. יוסוף קורבאז', מנהל מחלקת המחקר של "המכון הלאומי ללמודים דמוגרפיים" בפריז, מציין שתופעת הקריסה של שיעור הפריון המוסלמי ידועה זה 25 שנים. שיעור הפריון בלבנון רק 1.6 ילדים לאישה, נמוך משיעור הפריון בצרפת – 2.02."

 

מחקר של ה-Population Reference Bureau הוושינגטוני מיוני 2012 מתעד גידול דרמטי בשימוש באמצעי מניעה בכל מדינות ערב: 72% של נשים נשואות פלשתיניות בגילאי 49-15 שואפות להימנע מהריון, 78% במרוקו, 71% בירדן, 69% במצרים ולוב, 68% בסוריה, 63% בעיראק, 61% בתימן, וכו'.


התמערבות שיעור הפריון בכל המדינות המוסלמיות (חוץ מדרומית לסהרה) מתועדת
במחקרו של דר' ניקולאס אברסטאד מ-American Enterprise Institute הוושינגטוני: "שיעורי פריון מתמוטטים בעולם המוסלמי…. לפי חטיבת האוכלוסין של האו"מ הכרסום הדרמטי מתרחש ב-30 השנים האחרונות ב-48 ישויות מוסלמיות…. כרסום הפריון באזורי האסלאם עמוק מכל אזור אחר בעולם…. שש מתוך עשר המדינות המובילות בהיקף הירידה בפריון, בעולם כולו, הן מדינות מוסלמיות. זו הירידה החדה ביותר בהיסטוריה האנושית…. הצניחה בשיעור הפריון המוסלמי היא אחת מהתופעות הדמוגרפיות הקריטיות בתקופתנו."

 

לפי "איך תרבויות גוועות" (דוד גולדמן, "ספנגלר", "הוצאת רגנרי", וושינגטון, 2011), "שיעור הפריון המוסלמי מתכווץ בקצב מהיר המפתיע דמוגרפים ומתכנס לשיעור הפריון האירופאי…. באמצע המאה הנוכחית תרד 'חגורת האסלאם' ממרוקו עד לאיראן לשיעור הפריון האירופאי (עמ' X)…. החברה הכפרית [המוסלמית] המסורתית ראתה בילדים נכס כלכלי כעובדי-אדמה וכתומכים בזקני המשפחה; החברה העירונית רואה בילדים תוספת הוצאה ולא מקור הכנסה…. הנשים האיראניות מתחתנות בגיל מאוחר יותר, או נשארות רווקות, ומקדישות את שנות הפוריות להעצמת החינוך והקריירה ולא להעצמת הפוריות…. שיעור הפריון של אישה מוסלמית אקדמאית דומה לשיעור הפריון של חברתה האירופאית (עמ' 5-6)…. שיעורי פריון גבוהים של 7-8 לידות לאישה קיימים רק במדינות מוסלמיות עניות ובעלות שיעור-בערות גבוה: מאלי, ניז'ר, סומליה ואריתריאה (עמ' 11)…."

 

התמערבות שיעור הפריון הערבי מאפיינת את כל המזרח התיכון: איראן צנחה ל-1.8 לידות לאישה, ירדן- 3.4, מצרים – 2.97, סוריה – 2.94, סעודיה – 2.3 וצפון אפריקה – פחות מ-2 לידות לאישה. מיתוס "הכפלת האוכלוסין הערבי מדי 20 שנים" – ותובנות דמוגרפיות מופרכות שקנו חזקה בדיון הציבורי בישראל – מתרסקים מול צוקי המציאות. תקדימים מלמדים שקיים סיכוי זעיר שחברה יכולה/רוצה לשחזר שיעור פריון גבוה לאחר תקופה של צמצום דרמטי, במיוחד אם הצמצום נובע משדרוג תשתיות החינוך והקריירה.

 

התמערבות הדמוגרפיה הערבית ביו"ש

 

"לה טאמפ" השוויצרי טוען: "ירידה חדה בשיעור הפריון הפלשתיני חלה מאז האינתיפאדה השנייה [שפרצה בסוף שנת 2000], במקביל לגידול שיעור הפריון היהודי בישראל. ב-2005 התכנסו שיעורי הפריון הפלשתיני (3.94) והיהודי (3.95) בירושלים המזרחית. שיעור הפריון של האישה הפלשתינית ביו"ש הוא 3.8 לידות [לפי ה-CIA והלמ"ס הפלשתינית שיעור הפריון נמוך יותר], לעומת 3 לידות של האישה היהודייה, אך כמעט 6 לידות לאישה בישובים היהודיים ביו"ש…. בעוד האישה הפלשתינית מטפחת את האינדיווידואליזם, מגלה האישה היהודייה בישראל יותר רגישות לאידיאולוגיה המשפחתית…."

 

שיעור הפריון של ערביי יו"ש צונח במהירות במקביל להאצת המודרניזציה. מ-70% חברה כפרית עתירת-פריון ב-1967, הפכו ערביי יו"ש ב-2013 ל-75% חברה עירונית הנוטה לצמצום הפריון. כמעט כל הנערות הערביות ביו"ש – כולל מחנות הפליטים והכפרים – מסיימות 12 שנות לימוד, ומספר הולך וגדל משתלב בלימודי תואר ראשון ושני. השתלבות הנשים (יותר מהגברים) במערכת החינוך מצמצמת באופן דרסטי את שיעור הנישואין בקרב בנות 15 ואת תופעת הריון גיל הנעורים, במקביל לטיפוח שאיפת האישה לקריירה, לשדרוג רמת החיים ולקריאת תיגר על החברה הפטריארכלית הערבית. תהליכי הנישואין והפריון נדחים לגיל ה-20' ומתקרבים בהדרגה – כמו אצל האישה היהודייה – לגיל 30. המעבר מהכפר אל העיר, קידום מעמד האישה הערבייה, שיעורי האבטלה הגבוהים בערים (30%-40%) והאלימות הפנים-פלשתינית מביאים לשיא בשיעור הגירושין (שאינם אפשריים בכפר) המכרסם גם הוא בשיעור הפריון. תכנון המשפחה, ביוזמת הרשות הפלשתינית ואונר"א, משריש את השימוש באמצעי מניעה בקרב רוב הנשים בגיל הפריון (49-15). כמו כן, מאזן ההגירה השלילי השנתי המורכב ברובו מגברים בגיל הפריון, מגדיל את הפער בין מספר הנשים למספר הגברים הערביים ביו"ש.

 

מספר ערביי יו"ש מנופח באופן מלאכותי, ע"י הרשות הפלשתינית, במיליון איש (1.65 מיליון ולא 2.6 מיליון). בראיון ל"ניו יורק טיימס" ב-11 לדצמבר 1997 הגדיר ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלשתינית, חסן אבו-ליבדה, את מפקד האוכלוסין שהתקיים ביוני 1997 (בעיצומה של "עליית המיליון" מברה"מ) כ"אינתיפאדה אזרחית". ואכן, הנתונים המנופחים מהווים טרור פסיכולוגי יעיל, המכרסם באופטימיות לגבי עתיד המדינה היהודית, משפיע לרעה על היקף העלייה וההשקעות, מפחיד את האוכלוסייה היהודית וסוחף אותה לוויתורים חסרי-תקדים. המספרים המנופחים מאפשרים לרשות הפלסטינית לשדוד את משלם המיסים האמריקאי, מכיוון שסיוע החוץ האמריקאי מבוסס, בחלקו, על מספר האוכלוסין.

 

למעלה מ-400,000 תושבים השוהים בחו"ל למעלה משנה (רובם מיו"ש) כלולים במפקד הפלשתיני בניגוד לכללי הדמוגרפיה הבינלאומית. כ-300,000 ערביי ירושלים בעלי תעודת זהות ישראלית וכ-105,000 ערביי יו"ש שנישאו לערביות ישראליות נספרים פעמיים: כערביי ישראל ע"י הלמ"ס הישראלית וכערביי יו"ש ע"י הלמ"ס הפלשתינית. מאזן ההגירה השלילי השנתי מ-1950 (18,000 מיו"ש ב-2011) אינו משוקלל בנתוני הלמ"ס הפלשתינית, מספר הפטירות מצומק מלאכותית ומספר הלידות מנופח. בספטמבר 2006 פרסם "הבנק העולמי" דו"ח על מערכת החינוך ברשות הפלסטינית, המתעד פער של 32% בין נתוני הלידות של הלמ"ס הפלסטינית לבין מספר הלידות המתועדות.

 

דמוגרפיה יהודית בנסיקה

דוד גולדמן מציין "שהמדינה המפותחת היחידה, בנוסף לארה"ב, המציגה שיעור פריון גבוה היא ישראל (עמ' 199)…." הוא מותח ביקורת על ההנהגה הישראלית המעצבת מדיניות שמתבססת על הנחות דמוגרפיות מוטעות: "ויתורים ישראלים בעשור הראשון של המאה ה-21 הונחו ע"י הפחד שהדמוגרפיה הערבית תציף את המדינה היהודית. אבל, המציאות הייתה הפוכה (עמ' 200)…."

 

לדמוגרפיה המוצקה יש השלכות חיוביות כלכליות, חברתיות, טכנולוגיות וביטחוניות. לפי גולדמן, "בנתוני הפריון הנוכחיים יהיו בישראל, בסוף המאה, יותר צעירים מאיטליה וספרד וכמו בגרמניה. ישראל תוכל לגייס צבא גדול מגרמניה (עמ' 201-2)."

הנסיקה בפריון היהודי מהווה פועל יוצא של רמה גבוהה-יחסית של אופטימיות, אחריות קולקטיבית, פטריוטיות, יחס חיובי-יחסי לערכי דת ומסורת וכלכלה יציבה.

 

הדמוגרפית היהודית זוכה לרוח גבית מפוטנציאל עלייה של 500,000 עולים בעשר השנים הבאות, כפועל-יוצא של מציאות בינלאומית ייחודית. לראשונה – ולא ידוע עד מתי – יש לישראל יתרון כלכלי על פני כל מדינות הריכוזים היהודים הגדולים: ברה"מ לשעבר, גרמניה, צרפת, אנגליה, ארגנטינה וארה"ב. לראשונה מגיעים לישראל עולים עקב שקולים כלכליים ולא רק רעיוניים. פוטנציאל העלייה מקבל רוח גבית מהקצנת האנטישמיות בברה"מ לשעבר, באירופה ובארגנטינה, במקביל להעמקת החדירה המוסלמית לצפון ומערב אירופה, המוסיפה שמן למדורת האנטישמיות. תשתית החינוך היהודי/ציוני התרחבה להיקף חסר-תקדים בכל המדינות הנ"ל, ובוגריה מועמדים טבעיים לעלייה. יוקר החינוך היהודי/ציוני בארה"ב ובמערב אירופה (כ-25,000$ לשנה לתלמיד/ה במשפחות של 3-4 ילדים) מהווה תמריץ נוסף לעלייה. מדיניות עלייה פרו-אקטיבית, וקריאת תגר על ספקנות "מומחים", הביאה לגלי עלייה בשנות ה-30', 50', 70' ו-90'. מדיניות עלייה פרו-אקטיבית היא תנאי למימוש פוטנציאל העלייה בעשור הנוכחי..

 

בברה"מ לשעבר יש כ-350,000 יהודים-כהלכה בנוסף ל-400,000 – 500,000 יהודים לפי-חוק-השבות, ועוד יהודים "היוצאים מהארון" ברגעי אמת. בגרמניה כ-200,000 יהודים כהלכה יוצאי ברה"מ המתקשים להשתלב בקהילה היהודית המקומית וחרדים לזהות היהודית של הדור הצעיר. בצרפת 500,000 יהודים המהווים מטרה לאנטישמיות גואה ולאלימות וטרור אסלאמיים. גרעין קשה של 100,000 בעלי זיקה ציונית וקרובי משפחה בישראל מהווה פוטנציאל עלייה. באנגליה יותר מ-300,000 יהודים החווים את החרפת האנטישמיות והשפעת המיעוט האסלאמי הגואה. בארגנטינה כ-200,000 יהודים הנהנים ממוסדות חינוך יהודי, מעורים בחברה הארגנטינאית, אך בעיות כלכליות ואנטישמיות מביאות למחשבות הגירה/עלייה בקרב מספר הולך וגדל. בארה"ב כ-600,000 יהודים יוצאי ברה"מ המטפחים מוסדות חינוך יהודי/ציוני, מתקשים להשתלב בחברה היהודית האמריקאית וחוששים לזהות היהודית של הדור הצעיר. בשנים האחרונות גוברת עליית יהודי ארה"ב, למעלה מ-20,000 ממתינים לסידורי תעסוקה ודיור בישראל, והפוטנציאל כ-10,000 לשנה.

 

כמו כן, קיימת פזורה של כ-700,000 ישראלים, שרובם שומר על זיקה לישראל ו/או לחינוך יהודי, תוך חשש גובר לאבד את דור הבנים. בשנים האחרונות גובר קצב החוזרים – גם משקולים כלכליים.

 

ההנחה כאילו היהודים נידונו להיות מיעוט בין הירדן לבין הים התיכון מוטעית באופן דרמטי או מטעה באופן שערורייתי. אמנם קיימת בעיה דמוגרפית, אך אין מאכלת דמוגרפית על צוואר המדינה היהודית. הרוח הגבית הדמוגרפית היא יהודית, ואין צורך לוותר על גיאוגרפיה כדי להציל דמוגרפיה. מ-8% ו-33% מיעוט יהודי ב-1900 וב-1947 בהתאמה מערבית לירדן, צמח רוב יהודי של 66% בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" (57% רוב כולל עזה). המשך המגמה הנוכחית, בתגבור מדיניות עלייה פרו-אקטיבית, ישדרגו את הרוב היהודי מ-66% ל-80% ב-2035.

 

The Ettinger Report logo

הרשמה לניוזלטר

הרשמו לחדשות היומיות שלנו

באותו נושא

דמוגרפיה

איראן

ראש ה-FBI מערער על מדיניות מזכיר המדינה כלפי איראן וחמאס

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"מעריב", 24 יוני 2024, bit.ly/3VAFIij

English edition  bit.ly/3KM3rXS

ראש ה-FBI (שילוב של שב"כ ומשטרה למניעת טרור בארה"ב), כריס ריי, העיד בוועדות הסנאט ובית הנבחרים ב-4 ליוני ו-11 לאפריל, וחזר על אזהרתו שטרור ה-7 לאוקטובר מהווה מקור השראה לטרור אסלאמי דומה על אדמת ארה"ב:

"איום הטרור על ארה"ב הסלים משמעותית מאז ה-7 לאוקטובר…. אנו חוששים ממתקפת טרור דומה לזו שדאע"ש ביצע באולם קונצרטים ברוסיה במרץ 2024 [137 קורבנות ו-180 פצועים]…. סין, רוסיה ואיראן העלו את סף האלימות נגד ארה"ב…. בשנים האחרונות היו מקרי טרור בארה"ב שהתרחשו בהשראת טרור חמאס…. ה-FBI עצר טרוריסטים של חיזבאללה הפועלים בארה"ב בשיתוף פעולה עם משטר האייתולות…. אנו נלחמים בברוני הסמים של אמריקה הלטינית [המשתפים פעולה עם האייתולות וחיזבאללה] כדי לבלום את הפצת הסמים האחראים לפטירת צעירים רבים בארה"ב [למעלה מ-100,000 ב-2023!]…. מאז ה-7 לאוקטובר עולה מספר התראות טרור אסלאמי נגד ארה"ב ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב ונגד בעלות בריתנו בעולם…."

ראש ה-FBI השמיע אזהרות דומות בעדויות בשני בתי הקונגרס ב-31 לאוקטובר ו-15 לנובמבר.

בניגוד למזכיר המדינה, טוני בלינקן, ראש ה-FBI מבין שטרור ה-7 לאוקטובר רלבנטי לביטחון פנים בארה"ב, ומלחמת ישראל בחמאס מסייעת להגנת ארה"ב מהטרור האסלאמי. לעומת זאת, מזכיר המדינה רואה עצמו כ"מתווך הוגן", ומתעלם ממעמד ישראל כבעלת-ברית לעומת חמאס שהוא זרוע של האייתולות ושל "האחים המוסלמים", הנחושים להשתלט על "הכופר" המערבי, ובמיוחד על "השטן הגדול האמריקאי".

בניגוד לבלינקן, ראש ה-FBI רואה במשטר האייתולות, חיזבאללה וחמאס סכנה מוחשית ומיידית לביטחון פנים בארה"ב, ומכיר בשיתוף הפעולה שלהם עם מדינות אנטי-אמריקאיות, ארגוני טרור וברוני הסמים באמריקה הלטינית, אותה הם מגדירים כ"בטן הרכה" של ארה"ב. לעומת זאת, בלינקן  – הנאמן לתפישת עולמו הקוסמופוליטנית והאו"מניקית – רואה במשטר האייתולות אתגר דיפלומטי, מתנגד ליוזמות לשינוי המשטר באיראן וגם לגיבוש איום צבאי יעיל על האייתולות.

בניגוד לבלינקן, ראש ה-FBI מודע למעמד האייתולות כמנוע מוביל של טרור אסלאמי, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות נשק מתקדמות נגד ארה"ב. לעומת זאת, ולמרות ההתנהלות השיטתית האנטי-אמריקאית של האייתולות, בלינקן אינו מגדיר את משטר האייתולות כישות טרור, אלא רואה בהם שותפים למו"מ אמין.

בניגוד לבלינקן, ראש ה-FBI מאמין שהאייתולות בפרט, והטרור האסלאמי בכלל, מונחים ע"י אידיאולוגיה פנאטית ומגלומנית בת 1,400 שנים, ורואים באסלאם את הדת הלגיטימית היחידה, ונחושים להשליט את האסלאם על "הכופרים" המערביים, ובראשם ארה"ב. הוא מבין שמול הטרור האסלאמי יש להפעיל את מערכות הביטחון, ולא ליזום מחוות וויתורים, הנתפסים כחולשה בעיני טרוריסטים, ומתמרצים אלימות. לעומתו, בלינקן מאמין שהטרור מונחה-ייאוש, ולכן יש לפעול מולו באמצעים דיפלומטים ופיננסים משמעותיים, למרות שהטרור תמיד נושך את הידיים המסייעות לו, כפי שארה"ב למדה על בשרה אחרי שסייעה לאייתולות ולמוג'אהידין להשתלט על איראן ולסלק את צבא ברה"מ מאפגניסטן.

עמדת ראש ה-FBI מייצגת נאמנה את רוב הציבור בארה"ב, ואת רוב צירי בית הנבחרים והסנטורים בקונגרס, שהוא שקול עוצמה לנשיא בנושאי פנים, חוץ וביטחון.

האם האיום המחריף של הטרור האסלאמי על אדמת ארה"ב, וההתפתחויות הוולקניות במזה"ת, יבהירו למזכיר המדינה בלינקן שעליו להעריך מחדש את מדיניותו כלפי איראן, חמאס, הרש"פ וחיזבאללה, כדי הימנע מחזרה על שגיאות קריטיות הפוגעות באינטרס ארה"ב?! 

יהודה ושומרון

ישראל-סעודיה ושליטה ישראלית על רכסי יו"ש (סרטון)

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"ערוץ 7", 13 ספטמבר 2023, https://www.inn.co.il/news/613823

*זירת הסכם עם סעודיה היא המזרח התיכון הגועש והבלתי-וודאי;

*סעודיה מונחית על ידי אינטרסים סעודים ולא פלסטינים;

*סעודיה – בניגוד – למחלקת המדינה – מודעת להתנהלות האלימה הפלסטינית במישור הבין-ערבי, ולכן אינה פועלת להקמת מדינה פלסטינית;

*הסכם שלום (או נורמליזציה) עם סעודיה אינו נדבך קריטי לביטחון ישראל בהקשר הוולקני של המזרח התיכון, לעומת רכסי יו"ש שהשליטה בהם היא תנאי לקיום ישראל במזה"ת.

ירושלים

קונסוליה אמריקאית בירושלים – פגיעה בארה"ב ואתגר לישראל

"מידה" https://bit.ly/3mRILTa

English edition  https://bit.ly/3nRXqNv

אם הנשיא ביידן יסוג מהכרת קודמו, הנשיא טראמפ, בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של ישראל, ומושב שגרירות ארה"ב בישראל, הוא יישם את תפישת העולם של מחלקת המדינה (מחמ"ד) הפועלת לחלוקת ירושלים, ונכשלת בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת.

לדוגמא, ב-1948 הובילה מחמ"ד מערכה ברוטלית נגד הקמת המדינה היהודית; ב-1978/79 תקעה סכין בגב השאה הפרסי הפרו-אמריקאי וסייעה לאייתולה חומייני האנטי-אמריקאי להשתלט על איראן; בשנות ה-80' ראתה בסדאם חוסיין בעל-ברית ראוי לשיתוף-פעולה מודיעיני ומסחרי; ב-2009 היפנתה עורף לנשיא מובראק הפרו-אמריקאי ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים" (ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם); ב-2011 פעלה להפלתו של קדאפי והפכה את לוב לאתר מרכזי של טרור אסלאמי בינלאומי; ב-2015 היתה גורם מרכזי בהענקת 150 מיליארד דולרים למשטר האייתולות באיראן והכשרתם כאילו היו אמינים ושומרי-חוק; ב-2021 פועלת מחמ"ד לתיאום עמדות עם האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים, ממשיכה לחזר אחר משטר האייתולות למרות מעורבותו העמוקה בטרור ומלחמות אזוריות וגלובליות; מחזרת אחר חמאס והטרור החות'י בתימן, אך מפעילה לחצים על סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הפרו-אמריקאים; ועוד.

אימוץ עמדת מחמ"ד בסוגיית ירושלים יהווה הפרה של החוק האמריקאי, התעלמות ממציאות בת-3,000 שנים המתועדת למשעי בממצאים ארכיאולוגים ונוספים, סטירת לחי למורשת האבות-המייסדים של ארה"ב, ותפגע באינטרסים מדיניים-ביטחוניים של ארה"ב.

ירושלים המאוחדת והחוק האמריקאי

הקמת קונסוליה אמריקאית בירושלים –שתהייה למעשה שגרירות אמריקאית לרשות הפלסטינית – תהווה הפרה בוטה של "חוק השגרירות בירושלים" שזכה לתמיכה-רבתי בציבור האמריקאי ורוב סוחף בשני בתי הקונגרס, ונכנס לתוקף בנובמבר 1995.

לפי "חוק השגרירות בירושלים":

"ירושלים תמשיך להיות מאוחדת תוך הגנה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"יש להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל, וכמקום מושבה של שגרירות ארה"ב בישראל….

"ב-1990 אישרו שני בתי הקונגרס – פה אחד – את החלטה מספר 106 המבטאת עמדה נחרצת בזכות אחדות ירושלים תוך שמירה על זכויות כל הקבוצות האתניות והדתיות בעיר….

"ב-1992 אישרו בית הנבחרים והסנאט – פה אחד – את החלטה מספר 113… המציינת את השנה ה-25 לאיחוד ירושלים ומדגישה את תמיכת הקונגרס באחדות העיר….

"ב-1996 תחגוג ישראל את יובל ה-3,000 לנוכחות היהודית בירושלים שהתחילה בתקופת דוד המלך….

"התייחסות החוק ל'שגרירות ארה"ב' כוללת את משרדי השגרירות ואת מגורי שגריר ארה"ב…."

ירושלים המאוחדת ומורשת "האבות המייסדים"

המתיישבים הראשונים (שהגיעו בתחילת המאה ה-17) ו"האבות המייסדים" של ארה"ב – שראו עצמם כ"עם הנבחר המודרני" ב"ארץ המובטחת המודרנית" – הושפעו רבות על ידי מורשת התנ"ך, כולל הצלחת דוד המלך לאחד את 12 שבטי ישראל (בדומה לאיחוד 13 המושבות/מדינות שהביא להקמת ארה"ב) ולהעביר את עיר הבירה מחברון לירושלים (בדומה להעברת עיר הבירה מפילדלפיה לוושינגטון בשנת 1800), שלא הייתה שייכת לאף שבט (בדומה לוושינגטון שאינה שייכת לאף מדינה).

דוד המלך נכנס לירושלים 3,000 שנים לפני כניסת הנשיא ביידן לבית הלבן, ו-2755 שנים לפני הכרזת העצמאות של ארה"ב.

על השפעת ירושלים על "האבות המייסדים" של ארה"ב אפשר ללמוד מהעובדה שבארה"ב יש 18 ערים ועיירות בשם ירושלים (4 במרילנד; 2 בוורמונט, ג'ורג'יה וניו יורק;  ו-1 באוהיו, מישיגן, ארקנסו, צפון קרולינה, אלבמה, יוטה, רוד איילנד וטנסי), 32 ערים ועיירות בשם Salem (שלם – השם המקורי של ירושלים), והרבה אתרים בשם Zion (ציון – שם נרדף לירושלים וארץ ישראל). בארה"ב יש אלפי ערים, עיירות, הרים, צוקים, מדבריות, פארקים לאומיים ורחובות הנושאים שמות תנ"כיים (לדוגמא, 83 שילה, 34 בית אל, 27 חברון, 19 יריחו, 18 ציון, 18 בית לחם, 18 פסגה, 10 גילעד, 9 רחובות, 9 שומרון, 8 בועז, 5 גלבוע, וכו'.).

ירושלים המאוחדת ואינטרס ארה"ב

הכרת הנשיא טראמפ במאי 2018 במציאות ההיסטורית של ירושלים המאוחדת כעיר הבירה הבלעדית של ישראל, ולכן מקום מושב שגרירות ארה"ב בישראל, שידרגה את תדמית ההרתעה של ארה"ב, והעבירה מסר ברור לעולם: בניגוד לנשיאים קלינטון, בוש ואובמה שחששו מתגובות אלימות (טרור ערבי/אסלאמי) ליישום "חוק השגרירות בירושלים" מ-1995, ארה"ב שוב אינה נרתעת מלחצים ואיומים, אלא מכירה במציאות ההיסטורית של ירושלים מאוחדת. יישום החוק הצביע על הפער הרעיוני והמדיני בין הנשיא טראמפ ורוב הציבור והקונגרס בארה"ב לבין האו"מ וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקאים ואירופה הרופסת. ההחלטה גם הדגישה את הפער בין עמדת רוב הציבור האמריקאי ורוב נבחריו בקונגרס לבין מחלקת המדינה בעלת תפישת העולם הקוסמופוליטנית והרב-לאומית, המקילה-ראש במורת האבות המייסדים של ארה"ב ובחופש הפעולה המדינית והביטחונית העצמאית של ארה"ב נגד גופים פורעי-חוק.

בניגוד להערכות קודרות של מומחי מחמ"ד והתקשורת "העילית" בארה"ב – השוגים בשיטתיות בכל הקשור למזה"ת – יישום "חוק השגרירות בירושלים" לא החמיר את הטרור הפלסטיני, ערבי ומוסלמי. הם גם שגו כאשר הזהירו מפני התפרצות גל טרור בתגובה לאיחוד ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר ב-1967.

לעומת זאת, הימנעות מישום החוק (מ-1995) – על ידי הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה – פגעה בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מכיוון שניתפשה ככניעה ללחץ ואיומים של גורמים ערבים/מוסלמים. אי-ישום החוק גם הקצין את ציפיות ותביעות הערבים, לא קידם את תהליך השלום, החריף את הטרור הבינלאומי, ולכן פגע בביטחון ארה"ב.  לדוגמא, ב-1998 הרסו שתי משאיות תופת את שגרירויות ארה"ב בקניה וטנזניה וגרמו להרג 224 איש; בשנת 2000 נרצחו 17 מלחים אמריקאים בפיגוע של הטרור האסלאמי במשחתת האמריקאית USS Cole בנמל עדן; ב-2001 נרצחו 2,977 איש בפיגועי "מגדלי התאומים", הפנטגון ו"אמריקן איירליינס"; ועוד.

הדיפת הלחץ האמריקאי בסוגיית ירושלים

ב-1949, בעיצומה של מלחמת העצמאות לחצה ארה"ב להימנע מסיפוח מערב ירושלים "הכבושה" (כמו גם "שטחים כבושים" בגליל, שפלת החוף והנגב), ולהסכים לבינאום העיר.

ב-1950 גבר הלחץ – שלווה באיום לנקוט בצעדי ענישה דיפלומטים וכלכליים – אבל רה"מ דוד בן גוריון הגיב בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל (13 דצמבר 1949), העברת משרדי ממשלה רבים מתל אביב לירושלים, שדרוג תשתית התעבורה לירושלים, העברת אלפי עולים לשכונות חדשות שנבנו צמוד לקווי שביתת הנשק בירושלים, והקצאת קרקע להרחבת הבנייה בעיר.

ב-1953 העביר בן גוריון את משרד החוץ לירושלים על אפם וחמתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה פוסטר דאלאס שאיימו בהחרמת המשרד על ידי השגרירות של ארה"ב.

ב-1967 פעל הנשיא לינדון ג'ונסון לפי עצתם של מזכיר המדינה דין ראסק (שהיה ממובילי ההתנגדות להקמת המדינה) ומזכיר ההגנה רוברט מקנמארה, הזהיר את רה"מ לוי אשכול מפני איחוד ירושלים ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים, וציין שלפי החוק הבינלאומי מעמדה של העיר הוא בינלאומי ולא ישראלי. אבל, אשכול אימץ את "דוקטרינת בן גוריון", הדף את הלחצים, איחד את העיר והקים את שכונת רמת אשכול מעבר ל"קו הירוק", בנוסף להקמת הישוב הראשון בגוש עציון (כפר עציון), וההתיישבות הראשונה בבקעת הירדן ורמת הגולן.

ב-1970 שכנע מזכיר המדינה וויליאם רוג'רס את הנשיא ריצ'רד ניקסון ללחוץ על ישראל לוותר על הריבונות ב"אגן הקדוש" בירושלים, ולהימנע מהרחבת הבנייה בירושלים מעבר ל"קו הירוק". אבל רה"מ גולדה מאיר הרחיבה את הבנייה באופן דרמטי, והקימה את השכונות רמות אלון, גילה, הגבעה הצרפתית ונווה יעקב, המאכלסות היום כ-150,000 איש, ומעניקות לירושלים מרחב פיתוח אדיר מפאתי בית לחם, דרך פאתי מדבר יהודה ועד פאתי רמאללה.

בשנים 1992-1977 הדפו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר לחץ שיטתי של ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, הרחיבו את הבנייה בירושלים ושלחו מסר ברור: ירושלים היא בירתה הבלעדית של ישראל ואינה עומדת למשא ומתן!  כמו בתקופות בן גוריון, אשכול וגולדה, הדיפת הלחץ האמריקאי הביאה למתיחות קצרת-טווח ולשדרוג ארוך-טווח של ההערכה האסטרטגית כלפי ישראל.

"[ב-1978] דקות ספורות לפני סיום המו"מ המוצלח בין רה"מ בגין לבין הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בקאמפ דייויד, בתיווך הנשיא ג'ימי קארטר, העביר קארטר לבגין את בקשת סאדאת להוסיף את סוגיית ירושלים למו"מ. בגין סירב לבקשה בנחישות והוסיף: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תידבק לשוני לחיכי אם אשכחכי'" (סיפרו של יהודה אבנר, The Prime Ministers – An Intimate Portrait of Leaders of Israel).

ב-2021 טוב יעשה רה"מ נפתלי בנט אם ילמד את התנהלות קודמיו בכל הקשור לעמידה בלחצים בכלל, ובסוגיית ירושלים בפרט.

טוב יעשה רה"מ בנט אם יפנים שקיים יחס ישר בין רמת ההערכה האסטרטגית שארה"ב והעולם רוחשים לישראל, לבין רמת הדבקות שישראל מפגינה (במעשים ולא רק בדיבורים) כלפי ירושלים.

חגים יהודיים

חנוכה מושרשת במורשת האמריקאית

"ישראל היום", https://bit.ly/2zw83x9

English edition  https://bit.ly/2SbCQ9B

מורשת חג החנוכה המקדשת את רעיון החירות וכושר העמידה מול אתגרים ואיומים עצומים, מושרשת בחברה האמריקאית מתקופת המתיישבים הראשונים במאה ה-17, דרך האבות המייסדים במאה ה-18 ועד היום. עוצמת המורשת תורמת ליחס חיובי של רוב אוכלוסיית ארה"ב כלפי המדינה היהודית.

ב-16 לאוקטובר 2018 הנפיקה רשות הדואר האמריקאי את הבול השנתי של חנוכה, המבטא את מקום חג החנוכה בהוויה ההיסטורית, תרבותית ופוליטית של ארה"ב.

ב-8 לדצמבר 2017 קיים הנשיא טראמפ את הטקס השנתי של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן ואמר: "נס החנוכה הוא נס ישראל…. יוצאי חלציהם של אברהם, יצחק ויעקב חוו רדיפות מזעזעות, אך אין כוח היכול לשבור את רוחם ולכבות את אמונתם…." ב-14 לדצמבר 2016 אמר הנשיא אובמה בטקס דומה בבית הלבן: "יש להעניק תשומת לב למאבק המכבים ברודנות וללמוד שגם ברגעי השפל העמוקים ביותר יש לשמור על התקווה…. יש האומרים שג'ורג' וושינגטון הושפע על ידי אור החנוכה, כאשר הבחין בחייל יהודי שאחז בחנוכיית חנוכה למרות השלג סביבו…."

ב-6 לדצמבר כתב השגריר האנק קופר, שהיה ראש סוכנות ההגנה האסטרטגית בארה"ב: "עם הדלקת הנר השמיני של חנוכה, היהודים מסיימים את חגיגת ניצחון המכבים לפני אלפיים שנים, המציינת את אהבת החירות המאפיינת את המערב בעמידה מול אויב משותף המאיים על קיומנו וחירותנו.  אנו זקוקים למכבים בעידן המודרני…."

בדצמבר 1993 ניפצה לבנה חלון בבית יהודי שהציג חנוכיה בעיר בילינגס במדינת מונטנה.  תגובת 80,000 תושבי העיר, כולל 50 משפחות יהודיות, היתה: "לא במחוזותינו!"  העיתון המקומי, "בילינגס גאזט", יצא במהדורה מיוחדת עם חנוכייה על כל עמוד השער, ששוכפל על ידי תושבי העיר, הודבק באתרים ציבוריים ועל חלונות אלפי בתים בעיר. עשרות תושבים צעדו ברחוב הראשי של העיר ובידיהם חנוכיות. כמו כן, מאז 1994 מקיים מושל מונטנה טקס הדלקת נרות חנוכה בבנין הקפיטול בעיר הבירה, הלנה.

המכללה הצבאית ווסט פוינט, המובילה בארה"ב, שנוסדה ב-1802, מציגה את פסלו של יהודה המכבי, יחד עם יהושע בן-נון, דוד המלך, אלכסנדר הגדול, הקטור, הקיסר יוליוס, המלך ארתור, קרל הגדול וגודפרי מבולון – תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית.

הבולטים בדור המייסדים האמריקאי כונו "המכבים המודרנים" עקב תרומתם החריגה למלחמת העצמאות בבריטים: הנשיאים ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס ותומאס ג'פרסון, המדען בנג'מין פרנקלין, המהפכנים פטריק הנרי ופול רוויר, האידיאולוג תומאס פיין, מנהיגי "מסיבת התה", ועוד.

ב-2018 ארה"ב וישראל הן שתי הדמוקרטיות המערביות היחידות הדבקות במורשת המכבים: הדגשת החירות תוך כדי הדיפת איומים, לחצים ופיתויים; סירוב להקריב עקרונות ושיקולים ארוכי-טווח על מזבח אופורטוניזם ורווחים קצרי-טווח; וכוח עמידה בכל-מחיר מול משטרים וארגונים פורעי-חוק הנהנים מרוח-גבית של פייסנות, רפיסות, פשטנות והרהורי-לב של גורמים במערב.

שיתוף הפעולה בין השתיים בהגנה על החירות והמוסר – למרות אי-ההסכמה בנושאים אחרים – תורם רבות להישרדות הדמוקרטיות המערביות מול אויבים ויריבים.

גולן

תובנות מפלישת רוסיה לאוקראינה

"חדשות מחלקה ראשונה", https://bit.ly/3603FJS

English edition  https://bit.ly/3hNd0Y6

ללא קשר לתוצאות הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא מהווה קריאת-השכמה למעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובמערב.

הפלישה חושפת בערוותן מספר הערכות המעצבות את תפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני במערב (אך לא את תפישת העולם של רוב מדינות העולם), המנסה לשכנע את ישראל לאמץ אותן.

לדוגמא:

*האשלייה שרוב מדינות העולם מאמצות את הלך הרוח של "סדר עולמי חדש" שהוא לכאורה יותר-יציב, פחות-נפיץ, יותר-סובלני, נוטה לדו-קיום בשלום, ממוקד יותר ב"חמאה" מאשר ב"תותחים".

*הערכה שתם עידן המלחמות הגדולות והפלישות הצבאיות המסיביות.

*האמונה שהסכמי שלום, ערבויות ביטחון ומענקים כלכליים נדיבים חיוניים יותר לביטחון לאומי מאשר שידרוג כח הרתעה. וכך, זרעי ההרס באוקראינה נזרעו במזכר בודפשט מדצמבר 1994 שהעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות של ארה"ב, בריטניה ורוסיה תמורת התפרקותה ממאגר הנשק הגרעיני (שהיה השלישי בגודלו בעולם). ב-2022 נחשפות הערבויות בערוותן.

*התעלמות מאופיין הזמני, רופף, בלתי-אמין ועתיר דרכי-מילוט של כל ערבויות הביטחון, כולל אלו של "ברית נאט"ו" הנחשבות למוצקות ביותר. אבל לפי סעיף 5 של "ברית נאט"ו כל אחת מחברות נאט"ו תבוא לעזרת מדינה-חברה העומדת בפני מתקפה צבאית "כפי שהיא מוצאת לנכון, כולל שימוש בצבא…."

כפי שהיא מוצאת לנכון….

*ההנחה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון חיוניים לביטחון לאומי יותר מכח הרתעה צבאי, עומק אסטרטגי וטופוגרפיה-שולטת מתעלמת מהעובדה שהסכמי שלום וערבויות ביטחון הם רופפים וזמניים, לעומת טופוגרפיה-שולטת (לדוגמא, רמת הגולן ורכסי יו"ש) ועומק אסטרטגי שהם קבועים.

*מגמת קיצוץ בתקציב הביטחון למרות שקיצוץ נתפש בעיני אויבים, יריבים ובעלי-ברית ככרסום בכח ההרתעה (בעולם הסוער), המחריף את אי-היציבות, פוגע בביטחון הלאומי, ומעניק רוח-גבית לטרור ומלחמות.

*הטענה שאופציה דיפלומטית עדיפה על איום באופציה צבאית במו"מ עם משטרים פורעי-חוק (כגון משטר האייתולות באיראן, חיזבאללה, חמאס והרש"פ), גם אם התנהלות משטרים אלו מפגינה בשיטתיות שאינם מנהלים מו"מ בתום-לב (חזון חיסולי, מערכת חינוך לטרור, הסתה, פעילות טרור, הפרת הסכמים).

*האמונה שלאומיות מפנה את הדרך, בהדרגה, לקוסמופוליטיות ודו-קיום בשלום בינלאומי.

*התייחסות למשטרים פורעי-חוק על בסיס התנהלותם העתידית והספקולטיבית יותר מאשר התנהלותם בעבר ובהווה, למרות שהתנהלות העבר וההווה חושפת את עוצמת השורשים ההיסטורים של חזונם והתנהלותם.

*האשלייה שטרור בפרט, והתנהלות פורעת-חוק בכלל, הם מונחי-יאוש ותסכול מדיניים וכלכליים, ולא מונחי-חזון קיצוני, רעיוני, דתי, היסטורי.

המערב פועל בשיטתיות לשכנוע ישראל לסגת מהטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש בתמורה להסכמי שלום, ערבויות ביטחוניות וחבילה כלכלית וצבאית נדיבה ביותר. אבל, פלישת רוסיה לאוקראינה, תגובת המערב ומזכר בודפשט מ-1994 שופכים אור על תחושת הביטחון המזויפת וההרסנית המאפיינת הסכמים אלו. התנהלות העולם הרחב, ובמיוחד במזרח התיכון הנפיץ, מדגישה את מרכזיות כח-ההרתעה הצבאי (כולל טופוגרפיה וגיאוגרפיה) בגיבוש ביטחון לאומי אמין.

בניגוד לאוקראינה (השנייה בגודל שטחה באירופה), אין לישראל עומק אסטרטגי (14 ק"מ בין נתניה לטול כרם!), ולכן יש לה מרווח-שגיאה זעום ביותר. לדוגמא, אילו מתקפת-פתע בהיקף של מלחמת יום הכיפורים הייתה מסתערת על ישראל של טרום-1967 (ללא העומק האסטרטגי של חצי האי סיני והטופוגרפיה השולטת של רמת הגולן ויו"ש), הייתה המתקפה מחסלת את המדינה היהודית.

על ישראל לגבש ביטחון לאומי העומד בפני התרחיש הרע ביותר (כפי שמתבקש במזה"ת) ולא בפני תרחישים מתונים (כפי שנהוג במערב השאנן והרגוע-יחסית).

 

טרור איסלמי

תובנות מערביות מופרכות ע"י מציאות המזה"ת

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב" bit.ly/45nBv6a"מעריב", 13 יוני 2024

English edition bit.ly/45b1huq

תובנות מערביות חיבקו את משטר האייתולות ב-1979, תקעו סכין בגב השאה הפרסי – "השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" – והזניקו את האייתולות מישות פורעת חוק אזורית למוקד עולמי מוביל של טרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה, המאיים על הביטחון הלאומי במערב.

תובנות מערביות השתלטו גם על מדיניות ישראל כלפי הטרור הפלסטיני, הזניקו את חמאס מארגון טרור קטן ב-2005 למדינת טרור מבוצרת, וסללו את הדרך למחדל וטבח ה-7 באוקטובר. תובנות מערביות היכו שורש בישראל ב-1993, הביאו למו"מ עם ארגוני טרור – פת"ח ואש"פ – המונחים מאז היווסדם ב- 1959 ו-1964 (לפני 1967!) ע"י חזון "שחרור פלסטין מהנהר עד הים" ועקירת הישות הציונית. הן הביאו ליבוא 100,000 טרוריסטים מטוניס, תימן, סודן, עיראק ולבנון לירושלים, יו"ש ועזה.

מדיניות מזרח תיכונית חייבת להיות מונחית ע"י מציאות המזה"ת, ההפכפכה, אלימה ומתסכלת, ולא ע"י מציאות חלופית, המבוססת על תרחישי עתיד ספקולטיביים, צפויים ונוחים. מדיניות חייבת להימנע מ- ולא לחזור על – שגיאות גורליות.

תובנות מערביות מתעלמות ממרכזיות אידיאולוגיה פנאטית ודתית בעיצוב חזון, אסטרטגיה ומדיניות של האייתולות, "האחים המוסלמים", חמאס, חיזבאללה, החות'ים והרש"פ. בעוד המערב דבק בהפרדת דת ומדינה ו-Money Talks, האסלאם דבק בעליונות הדת בעיצוב מדיניות, ובמיוחד שלום ומלחמה, כולל מעמד האסלאם כדת הלגיטימית היחידה, המחויבת לשעבד את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את ארה"ב. למעשה, הטרור האסלאמי רודף את ארה"ב מאז תחילת המאה ה-18, ללא קשר למדיניותה ולזהות נשיאיה.

מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון סאליבן משוכנעים שהטרור האיראני, הפלסטיני, הלבנוני והתימני מונחה-ייאוש, ולכן יש להתמודד מולו במחוות דיפלומטיות וכספיות, שלכאורה יביאו לדו-קיום בשלום, עמידה בהסכמים והיפרדות מאידיאולוגיה פנאטית. אבל, הטרור רואה במחוות, ויתורים ונסיגות ביטוי לחולשה המעודדת אלימות. 

מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון סאליבן לוחצים על ישראל לעבור מאופציה צבאית לדיפלומטית, במלחמתה בטרור, חרף העובדה ש-17 שנות מו"מ עם חמאס סללו את הדרך להתעצמות חמאס ול-7 באוקטובר, ולמרות שהאסלאם רואה במו"מ והסכמים עם "כופרים" אמצעי זמני להבסת אויבים. הם מקלים ראש במשקל האידיאולוגיה של חמאס ואש"פ, התובעת את חיסול ישראל, ומעצבת את מערכת החינוך, ההסתה במסגדים, האדרת טרוריסטים, ומענקים קבועים למשפחות טרוריסטים ביו"ש ובעזה.

תובנות מערביות מתעלמות מהפער העמוק בין מו"מ עקר עם טרור פלסטיני המונחה על ידי חזון שמימושו מותנה בחיסול ישראל, לבין מו"מ אפקטיבי בין ישראל למדינות ערב שמימוש חזונן הלאומי אינו מותנה בחיסול ישראל. לכן, 6 הסכמי שלום עם מדינות ערב, לעומת כישלון כל מו"מ לשלום עם ההנהגה הפלסטינית.

בלינקן וסאליבן מתמקדים במלל פלסטיני מתון, ומסיקים שמדינה פלסטינית תהייה מתוקנת ותקיים דו-קיום בשלום.  אבל, מנהיגי ערב מתמקדים במעש הפלסטיני שהפך את הפלסטינים לאב-טיפוס של חתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערביים (מצרים בשנות ה-50', סוריה בשנות ה-60', ירדן ב-1970, לבנון ב-1982-1970 וכווית 1990), המשתף פעולה עם ישויות פורעות חוק כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, "האחים המוסלמים", ארגוני טרור בינלאומיים, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה, רוסיה וסין. הערבים מסיקים שמדינה פלסטינית תוסיף דלק – ולא מים – למדורת המזה"ת, תביא להפלת המשטר ההאשמי, תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי, שתגלוש לחצי האי ערב, תאיים על כל המשטרים במדינות הנפט ומצרים, תהווה בוננזה לאייתולות, "האחים המוסלמים", רוסיה וסין, ומכה קשה ליציבות האזור והעולם. לכן, הערבים מסתפקים במלל, ולא במעש, להקמת מדינה פלסטינית.

בלינקן וסאליבן לוחצים לנסיגת ישראל מרכסי יו"ש – שהם רמת הגולן של ירושלים, תל אביב, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתיות ישראל – למותניים הצרות של 7 ק"מ מקלקיליה לכפר סבא ו-19 ק"מ מטול כרם לנתניה, במזה"ת הוולקני, אלים, הפכפך ונטול דו-קיום בשלום בין-אסלאמי. במזה"ת הנפיץ, עתיר משטרים (מדיניות והסכמים) זמניים, כוח ההרתעה הוא המרכיב החשוב ביותר של הביטחון הלאומי. עם כל החשיבות של הסכמי שלום, במזה"ת הם ארעיים, לעומת רכסי יו"ש שהם קבועים ומרתיעים.

דוגמאות נוספות לנתק בין התובנות המערביות לבין מציאות המזה"ת הן: כישלון עשרות יוזמות שלום שהתמקדו באינטרס הפלסטיני ולא הערבי; הרוח הגבית להשתלטות האייתולות על איראן ב-1979; ההתייחסות לצדאם חוסיין כבעל ברית עד יום פלישתו לכווית ב-1990, והענשת ישראל על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981; הענקת פרס נובל לשלום לערפאת ב-1994, והכתרת מחמוד עבאס – מייסד החינוך לשנאה, ההסתה והאדרת טרוריסטים – כמנהיג מתון; קבלת פניו של בשאר אסאד ב-2000 כבשורה מתונה; הגדרת ההתפרצות הטקטונית ברחוב הערבי מ-2011 ועד היום כ"אביב ערבי" ו"מהפיכת פייסבוק והצעירים"; המתקפה הצבאית על קדאפי ב-2011 שהפכה את לוב להר געש של מלחמות אזרחים וטרור עולמי אנטי-מערבי; וכו'.  

התובנות המערביות מתמידות בניסיון לשעבד את מציאות המזה"ת למציאות חלופית מערבית, ולכן חוזרות על – ולא נמנעות מ- שגיאות קריטיות. לכן, על ישראל לבחון בספקנות מירבית כל הצעה/דרישה  מערבית כגון הקמת מדינה פלסטינית, הימנעות מהשמדת התשתית הצבאית של חמאס, והתמכרות לתגובה, הגנה והכלה במלחמה על הקיום.