https://bit.ly/2SL9dN9 "חדשות מחלקה ראשונה"
בחירות נובמבר 2018 לכל 435 מושבי בית הנבחרים ושליש (35) מושבי הסנאט בארה"ב יהיו משאל-עם בלתי-רשמי על מדיניות הנשיא טראמפ ויעצבו את פני הרשות המחוקקת החזקה בעולם, שהיא בעלת הברית השיטתית והיעילה ביותר של ישראל.
בחירות אמצע כהונת נשיא אמריקאי מכרסמות, בדרך כלל, במספר נציגי מפלגת הנשיא בשני בתי הקונגרס, כפי שארע בבחירות אמצע כהונת הנשיאים אובמה, בוש הבן, קלינטון, בוש האב, רייגן, קארטר, פורד, וכו'.
בעוד חוקת ארה"ב מגבילה את תקופת כהונת וכוח הנשיא – שאינו מחוקק-על, לא קובע את סדר היום התחיקתי ולא את הנהגת המחוקקים – היא מעניקה לקונגרס את "כוח הארנק", הסמכות לשנות, להשעות, לבטל ולממן/ליבש מדיניות פנים וחוץ של נשיא, להקים/לבטל סוכנויות ממשל, ליזום/לבטל פיתוח מערכות נשק, לאשר/לדחות מינויים בכירים, לאשרר/לדחות אמנות ובריתות, להטיל/לבטל סנקציות על מדינות זרות, ועוד. נשיא חותם על הסכמים בינלאומיים, אך אישרורם מחייב תמיכת 2/3 מהסנאט. מינוי שגרירים כרוך באישור רוב הסנאט.
החוקה מעצימה את הבוחר הקובע מדי שנתיים את מאזן הכוחות בקונגרס. לכן, נאמנות המחוקקים נתונה, במיוחד, לבוחרים ב-435 אזורי הבחירה. התעלמות מהבוחר/ת מסיימת קריירה פוליטית, כפי שארע ב-1994 ליו"ר בית הנבחרים הדמוקרטי, תום פולי, וב-2014 למנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים, אריק קנטור.
אמנם המחוקקים מעדיפים להתמקד בנושאי פנים המעסיקים את הבוחרים, אך הם מסוגלים לכפות רצונם על הנשיא גם בתחומי חוץ וביטחון. לדוגמא (ובניגוד לעמדת הנשיא), ב-1973 סיים הקונגרס את המעורבות הצבאית של ארה"ב בוייטנאם, לאוס וקמבודיה; ב-1974, אישר הקונגרס את "תיקון ג'קסון-ואניק", שהביא לעליית מיליון יהודי ברה"מ; ב-1986, אישר הקונגרס את "החוק נגד אפרטהייד" שהאיץ את הפלת המשטר הלבן בדרום אפריקה; ב-2012 קיצץ הקונגרס 450 מיליון דולרים מסיוע החוץ לממשלת "האחים המוסלמים" במצרים; ב-2015 סירב הסנאט לאשרר את הסכם הגרעין עם איראן (JCPOA).
הרשות המחוקקת מבטאת את היחס המיוחד של הבוחרים לישראל. לדוגמא, ב-1891 – שש שנים לפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון – הובילו מנהיגי הקונגרס 431 אישים שחתמו על "עצומת בלאקסטון" שקראה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. ב-1957 אילצו הסנאט ובית הנבחרים את הנשיא אייזנהאואר לסגת מכוונתו להטיל על ישראל עיצומים כדי להביא לנסיגה מחצי האי סיני, אך ישראל איגפה את המחוקקים משמאל והודיעה על נסיגה מלאה…. ב-1992-1989 הרחיב הקונגרס את שתופי הפעולה עם ישראל בהיקף חסר-תקדים, חרף התנגדות חריפה של הנשיא בוש ומזכיר במדינה בייקר. ב-2014, בעיצומו של מבצע "צוק איתן", סיכל הקונגרס את כוונת אובמה לעכב את מימון רכש "כיפת ברזל" (225 מיליון דולרים) כאמצעי לחץ על ישראל. בניגוד לנשיאי ארה"ב מטרומן ועד אובמה – שלחצו על ישראל באמצעים ביטחוניים, כלכליים ומדיניים – שני בתי הקונגרס מגדילים בעקביות את היקף שתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים השנתיים עם ישראל.
אהדת הבוחרים תעודד את הקונגרס החדש לשדרג את יחסי ישראל-ארה"ב, למרות פרישת מספר רב-יחסית של מחוקקים ותיקים אוהדי ישראל כמו אד רויס, יו"ר וועדת החוץ של בית הנבחרים ואיליאנה רוס-לטינן, יו"ר תת-הוועדה למזה"ת, ועל אף בחירה וודאית של מחוקקים העוינים את ישראל.
התייחסות הקונגרס החדש תושפע גם מתרומתה הגוברת של ישראל לאינטרס ארה"ב מול איומי האייתולות והטרור הסוני והשיעי, והצורך לתגבר משטרים ערביים פרו-אמריקאים, בנוסף לתרומת ישראל בתחומי מודיעין, לוחמה בטרור, לוחמת סייבר, פיתוח ושדרוג אמצעי לחימה, וחדשנות הייטק אזרחי – תרומה העולה בהיקפה על סיוע החוץ השנתי.