אופן הפסקת השביתה הכללית מבטא מחלה ישראלית אנושה: פתרון לטווח הקצרצר-מאד על חשבון אינטרס לאומי לטווח הארוך. אין כאן פתרון של סכסוכי העבודה ושל צל השביתות המאיים על המשק מדי יום, אלא טיוח המזין ומזמין סכסוכי עבודה רבים האורבים מעבר לפינה. איום ההשבתה הכללית הפך למותג ישראלי, המכרסם באמינותה המסחרית של המדינה, תורם לקריסת המערכת השלטונית ומרחיק את ישראל מקבוצת המדינות המתוקנות, על ההשלכות השליליות הכלכליות, הדיפלומטיות והביטחוניות הכרוכות בכך. האיום המתמיד בהשבתת המשק כולו, או מגזר במשק, הוא מוצר לוואי של ממשלה וכנסת נטולות-חזון וחסרות-אונים.
האתגר העיקרי העומד בפני הממשלה והכנסת אינו פתרון נקודתי של משבר עובדי הרשויות המקומיות, עובדי הציבור, המורים, נמלי הים והאוויר ועוד, אלא גיבוש פתרון חקיקתי-מערכתי ארוך-טווח שיטיל עונש כבד ומרתיע על הלנת שכר, ימנע שימוש מופקר בנשק השבתת המשק ויתמרץ מו"מ אמיתי ולא למראית עין. מדוע ינהלו האגודים המקצועיים מו"מ אמיתי, אם נשק ההשבתה הוא כה יעיל?! נשק השביתה הכללית הוא סוג של טרור כלכלי, המופעל בכוונה ובשיטתיות נגד כלל האזרחים, כדי לקדם אינטרס של סקטור צר באוכלוסייה. כמו הטרור, גם נשק השביתה הכללית נועד לערער את אמון האזרח בממשלתו, תוך פגיעה בשלום האזרח, בכיסו, בפרנסתו, בחופש תנועתו, בביטחונו, בשירותים החיוניים, בתיירות, ביצוא וביבוא, שהם מקור תעסוקה והכנסה מרכזי של האזרח.
ב-1946 עמדה ארה"ב בפני אתגר דומה, כתוצאה מהתעצמות חסרת תקדים של האיגודים המקצועיים, שהילכו אימים על הממשל, הקונגרס והציבור באמצעות השבתות כלליות של משק החשמל, הנפט, הרכב, הפלדה, המשחטות, וכו'. ביוני 1947 אישרו הסנאט ובית הנבחרים את "חוק טאפט-הארטלי" האוסר – עד היום – שביתות פראיות, מאפשר רק השבתה נקודתית, ומצמצם את האפשרות לקיים כל שביתה המאיימת על רווחת ובטחון כלל-הציבור.
החוק אוסר על השבתת המשק – או סקטור שלם – בתקופת צינון בת 80 יום, מאפשר לבית המשפט להפסיק שביתה המשבשת את המשק או את פעילותו של סקטור מסוים כגון תחבורה יבשתית, ימית ואווירית, דואר, תקשורת וחינוך, אוסר על כפיית עובדים להצטרף לאיגוד מקצועי ומחייב קיום משאל עובדים לפני הכרזת שביתה. קיומו של החוק מצמצם את הלהיטות להשתמש בנשק השביתה הכללית, ומתמרץ את אופציית המו"מ. נשיאי ארה"ב הפעילו את החוק 35 פעמים ומנעו 33 שביתות כלליות. באוקטובר 2002 הפעיל הנשיא בוש את החוק, החזיר לפעילות 29 נמלי ים לאחר 11 ימי שביתה. בית המשפט קבע שהשביתה פגעה בביטחון הלאומי, מכיוון ששיבשה אספקת אמצעי לחימה נגד אפגניסטן ועיראק, וחיבלה בשיקום הכלכלה על ידי גרימת נזק בהיקף 10 מיליארד דולרים.
ממשלה וכנסת חזקות אינן נגררות אחרי שביתות ופתרונות קצרי-טווח, אלא יוזמות חוקים המרתיעים מליני שכר, מעודדים מו"מ אמיתי, מצמצמים את הצורך בשביתה ומונעים שביתות המפעילות טרור כלכלי נגד כלל-הציבור. על הממשלה והכנסת ליזום תחיקה השומרת על חופש השביתה הנקודתית, אך מונעת פגיעה מערכתית בכלל המשק ובשלומו של האזרח. התנאי לקידום תחיקה זו הוא שינוי שיטת הממשל (ולא רק שיטת הבחירות), תוך צמצום הכוח של קבוצות לחץ, שדרוג כוחם של הבוחרים ושל נציגיהם ברשות המחוקקת, הדגשת מרכזיות הבוחר, אחריות ישירה של הנבחר כלפי בוחריו/שולחיו באזור הבחירה, הפרדת רשויות אמיתית, ריסונים ואיזונים המונעים עליונות של הרשות המבצעת ושומרים על עצמאות הרשות המחוקקת, וקיום בחירות אזוריות לשני בתי מחוקקים. רק שינוי מהפכני של שיטת הממשל יאפשר גיבוש מדיניות ארוכת-טווח, ישפר את תפקוד מערכות השלטון, ישקם את אמינותה המסחרית הבינלאומית של ישראל, יחלץ את יחסי העבודה בישראל מיוון המצולות, יסיר את מאכלת איום השביתה הכללית מצוואר המדינה וישדרג באופן מהותי את מעמדה הכלכלי, דיפלומטי וביטחוני.
