הנשיא אובמה ומזכיר המדינה קארי שואפים לקדם הכרה במדינה פלשתינית לפני תום כהונתם ב-20 לינואר 2017. לכן דחו את בקשת מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט, הארי ריד, להתחייב להטיל וטו על כל הצעה ברוח זו שתידון במועצת הביטחון באו"מ. להערכתם, מדינה פלשתינית תקדם יציבות, מתינות, שלום ודמוקרטיה במזרח התיכון. האם הערכותיהם עומדות במבחן הזמן?
ב-1993 הופרכה הערכת קארי שעראפאת ומחמוד עבאס הפכו "מפורעי-חוק למדינאים", כאשר פרץ גל חסר-תקדים של הסתה וטרור פלשתיניים הנמשכים עד היום. ב-2011 העריכו אובמה, קלינטון וקארי שהצונאמי הערבי הוא אביב, המבשר את מעבר העולם הערבי לדמוקרטיה, אבל על הרחוב הערבי השתלט צונאמי של עריצות אנטי-אמריקאית, מונחית-טרור ומגלומניה אסלאמית. בספטמבר 2011 הכריז אובמה שהפלת משטר קדאפי מבשרת שלום ללוב, אך האשלייה נופצה בספטמבר 2012 עם הפיכת לוב לבמת טרור אנטי-אמריקאי הגדולה באזור ורצח ארבעה אמריקאים בבנגזי. ביוני 2012 ראה אובמה בעליית "האחים המוסלמים" לשלטון במצרים את ניצני הדמוקרטיה, אך ביולי 2013 עלתה לשלטון חזית נדירה של גורמים ליברלים וצמרת הצבא שקטעה דיקטטורה מוסלמית של "האחים" – ארגון טרור אסלאמי המאיים על כל משטר ערבי פרו-אמריקאי.
על אופי והשפעת המדינה הפלשתינית על אינטרסים אמריקאים אפשר ללמוד ממנהיגי הרשות הפלשתינית, אש"פ (המפקח על הרשות) וחמאס, המהווים מקור השראה לטרור האסלאמי והבינלאומי, ומשתפים פעולה עם אויבי ארה"ב – האייתולות, צפון קוריאה, ונצואלה, הטרור האסלאמי וצדאם חוסיין – כפי שקודמיהם שתפו פעולה עם הנאצים והמשטרים האכזריים של הגוש הקומוניסטי. מדינה פלשתינית תוסיף קול אנטי-אמריקאי בהצבעות באו"מ ותעניק לרוסיה ולסין זכויות באגן המזרחי של הים התיכון תוך פגיעה במעמד ארה"ב.
ויתורים חסרי תקדים של ישראל ב-1993 (אוסלו) ו-2005 ("התנתקות") הביאו להקמת הרשות הפלשתינית על ידי מנהיגי טרור, ולכן הביאו לעידוד חסר-תקדים של הטרור בישראל, באזור ובעולם. מ-1993 מתאפיינת הרשות הפלשתינית על ידי חינוך לשנאה, הסתה, טרור, שחיתות ועריצות, במיוחד נגד המיעוט הנוצרי.
מחמוד עבאס וערפאת ברחו ממצרים, סוריה וירדן עקב מעורבותם בטרור, גרמו למלחמות אזרחים וטרור בלבנון, ותקעו סכין בגבה של כווית כאשר סייעו להריסתה על ידי עיראק. הקמת מדינה פלשתינית תתסיס את הזירה הערבית, תביא כלייה על המשטר ההאשמי, ותגביר את האיום על מפיקות הנפט הערביות במפרץ הפרסי.
ב-1967 חזרה ישראל לרכסי יו"ש, שידרגה באופן דרמטי את כוח ההרתעה, הפכה מצרכן ביטחון לאומי ליצרן, האריכה את הזרוע האסטרטגית האמריקאית מול איום אסלאמי על ארה"ב, הקטינה את האיום על משטרים ערביים פרו-אמריקאים, ואיפשרה לצמצם את היקף הצבא האמריקאי באזור. הקמת מדינה פלשתינית תסיג את ישראל מנכס לנטל אסטרטגי של ארה"ב, ותחייב הרחבה דרסטית של נוכחות אמריקאית צבאית באזור.
האם מדינה פלשתינית תקדם יציבות, מתינות, שלום ודמוקרטיה במזרח התיכון? בהנחה שנמר אינו משנה חברבורות אלא טקטיקות, יש לקבוע שמדינה פלשתינית, מחד, ואינטרס אמריקאי, מאידך, מהווים דבר והיפוכו.
