"השד הדמוגרפי" הוא מציאותי, אך יש המעניקים לו מימד מיתולוגי, כדי להחדיר מורך-לב ולהביא לנסיגה לקווי 1967. בעצם, כבר היו דברים מעולם.
ב-1900 גייס ההיסטוריון הנודע שמעון דובנוב – יריבו של תאודור הרצל – את השד הדמוגרפי למאבקו נגד חזון מדינת היהודים ובעד רעיון האוטונומיה היהודית. הנתונים הסטטיסטיים שהציג אמרו כי האוכלוסייה היהודית בא"י תגדל מ-50,000 ב-1900 ל-500,000 ב-2000, ותהיה מיעוט מבוטל. המציאות המורכבת הייתה שונה כידוע.
ב-1948 גויס השד הדמוגרפי לעזרתו של פרופסור רוברטו בקי מהאוניברסיטה העברית, מייסד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה" ובכיר הסטטיסטיקאים והדמוגרפים בישראל. הוא המליץ לבן גוריון לדחות את הכרזת הריבונות של 650,000 יהודי א"י, מחשש שכעבור 20 שנה יהיה במדינה החדשה רוב ערבי. אבל ב-1968 היו כאן 2.4 מיליון יהודים לצד 406,000 ערבים אזרחי ישראל.
ב-1967 יעץ שר האוצר פנחס ספיר לרה"מ לוי אשכול, בהשראת סטטיסטיקאים ודמוגרפים בעלי מוניטין,לסגת מיו"ש ועזה. לפי נתוני הילודה והעלייה, כך טען, יהיה ב-1987 רוב ערבי בין הירדן לבין התיכון. תחזיות ספיר הופרכו: שיעור האוכלוסייה היהודית מערבית לירדן ירד מ-63.35% ב-1967 רק ל-62.4% ב-1987, וזאת לפני גל העלייה העצום מברה"מ.
בניגוד לרואי השחורות, ולפי ממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גדלה האוכלוסייה היהודית בא"י המערבית פי 164 מ-1882 עד-1990 (מ-24,000 ל-3,947,000), ואילו האוכלוסייה הערבית גדלה רק פי 5.8 (מ-425,000 ל-2,450,000). ואכן, ב-1967 הודה פרופסור בקי שעקומת גידול האוכלוסין מושפעת מרכיבים רבים ובלתי צפויים. הוא הזהיר מפני ההנחה השגויה כאילו הריבוי הטבעי שווה לגידול האוכלוסייה.
לפי מחקרם של אברהם פייטלסון ואברהם שבות, הסטטיסטיקאים נוטים להתעלם מההשפעה הקריטית של הגורמים הבאים: עלייה, מלחמה, טרור,הגירה,עיור,מקורות תעסוקה ותברואה. לדוגמא, בשנים 1948-1967 גדל מספר ערביי יו"ש רק ב- 30,000 מפני שההגירה השלילית הגבוהה קיזזה כמעט את כל הריבוי הטבעי הגבוה. קצב ההגירה הואץ בשנים 1976-1980 עקב שגשוג מדינות הנפט במפרץ הפרסי,הואט עם החתימה על הסכם אוסלו, ושב והואץ מאז האינתיפאדה השנייה בשלהי ספטמבר 2000. הקטנת שיעור חסרי ההשכלה ביו"ש ובעזה מאז 1970 תרמה להקטנת שיעור הילודה: 8 ילדים למשפחה ב- 1970, 7 ב- 1985 ו-5.6 ב-2002, ובמגמת ירידה. ככל שעולה ההשכלה הערבית, הילודה הערבית נוטה לרדת.
אילו היה בסיס מציאותי לתחזיות הדמוגרפיות הקטלניות לגבי יו"ש ועזה, היה צריך להחילן גם על הנגב , הגליל וירושלים. השד הדמוגרפי אמנם מציאותי, אך אין לטפל בו ע"י ויתור על גיאוגרפיה וטופוגרפיה החיוניות לביטחון ארוך טווח באזור אלים, בלתי צפוי, בלתי יציב ובלתי אמין. אפשר לנטרל אותו , כפי שמוכיחים תקדימים, ע"י עידוד עלייה וילודה יהודיים, שיפור הכלכלה והחינוך, שילוב הערבים בתשתיות המודרניזציה ומלחמה נחושה באויבינו. לעומת זאת אי אפשר להרחיב או להגביה את המותניים הצרות של ישראל "הקטנה" ואי אפשר לכווץ או להנמיך את שטחי יו"ש.
