רעש אדמה פוליטי בארה"ב

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3978908,00.html, November 03, 2010

קריסת הנשיא אובמה גרמה לרעש אדמה פוליטי בעוצמה 8 בסולם ריכטר. הדמוקרטים הובסו בבחירות נובמבר 2010 ל-435 מושבי בית הנבחרים (השנוי החד ביותר מאז 1948!), לשליש מושבי הסנאט, למשרות המושל ב-37 מדינות ולבתי המחוקקים בכל 50 מדינות ארה"ב.

תוצאות הבחירות מבטאות אי-אמון גורף באובמה וכרסום דרמטי בעוצמתו. הן מזינות את הלעומתיות הטבעית של הקונגרס הפרו-ישראלי מול נשיא ביקורתי כלפי ישראל, מעבות את שורות אוהדי ישראל בקונגרס, שופכות אור על שיטת הממשל האמריקאית המאמינה במרכזיות הבוחר (האוהד את ישראל), ומדגישות שרוב הציבור האמריקאי הוא אכן מרכז-ימינה (התומך בישראל).

התוצאות מחייבות הערכה מחודשת של מדיניות ממשלת ישראל, המבוססת על הנחה שגויה כאילו נשיא אמריקאי הוא כל-יכול בנושאי חוץ וביטחון ואילו הקונגרס מהווה שחקן-משנה. על ממשלת ישראל לשנות ולשדרג את הגישה לשני בתי הקונגרס שהם מבצר אהדה שיטתי לישראל והנציגים האותנטיים ביותר של הבוחר האמריקאי, המסוגלים לכפות את רצון הבוחר על הנשיא בנושאי פנים, חוץ וביטחון.

תוך שנתיים הפך הנשיא אובמה מנכס אלקטוראלי לנטל קטלני המאיים על גורל המחוקקים הדמוקרטים. מעולם לא הייתה תחושת הביטחון-העצמי האישי והלאומי של האמריקאים כה רופפת. כגודל הציפיות כן עומק האכזבות בנושאי פנים (אבטלה, משבר משכנתאות ועיקול בתים, מיסים ורגולציה, ממשלה גדולה, גרעון תקציבי, רפורמת בריאות) וגם בנושאי חוץ וביטחון (כרסום בתדמית ארה"ב, מלחמות עיראק ואפגניסטן, איום הטרור). מנשיא של קונצנזוס שהצטייר כדמוקרט מתון, הפך אובמה לנשיא של פולריזציה פוליטית המצטייר כנציג אגף השמאל במפלגה הדמוקרטית. בעטיו של אובמה איבדו הדמוקרטים את תמיכת המצביעים העצמאיים, הצעירים, הנשים והזקנים שהביאו לניצחון ב-2008.

הקונגרס החדש יהיה יותר-לעומתי בשיטה פוליטית המגבילה את כוח הנשיא על ידי מערכת ריסונים ובלמים, על ידי הפרדת רשויות מוחלטת (הנשיא אינו מחוקק ואינו קובע מי יהיה ב"רשימה לקונגרס", מי יהיו ראשי הקונגרס ומה סדר היום בקונגרס), על ידי הכתרת הקונגרס ל"בעל המאה" ושיתופו בעיצוב מדיניות, ועל ידי התניית יישום מדיניות פנים, חוץ וביטחון בהסכמת הקונגרס. למשל, הקונגרס – ולא הממשל – הפסיק את המעורבות הצבאית בוייטנאם, לאוס, קמבודיה, אנגולה וניקרגואה ואת היחסים עם המשטר הלבן בדרום אפריקה. הקונגרס יכול ליזום ולבטל עסקאות נשק, להעניק, לקצץ ולהשעות סיוע חוץ ואת מימון פעולות האו"מ ולחייב את הנשיא לנקוט במדיניות מסוימת גם כלפי האו"מ.

מחוקקים דמוקרטים התרחקו מאובמה ב-2010, כדי לשמור על מקומם בקונגרס. חלקם ימשיכו להפנות עורף לנשיא כדי שלא להצטרף לרשימת "נפגעי אובמה" בבחירות 2012. לדוגמא, ג'ון מאנצ'ין, הסנטור הדמוקרטי ממערב וירג'יניה, ניצח באמצעות תשדיר בחירות המציג אותו מחורר בכדורי רובה את יוזמות אובמה ומתחייב לפעול לביטול רפורמת הבריאות של אובמה. אם מחוקקים דמוקרטים אדירי-עוצמה כאייק סקלטון וג'ון ספראט (יו"ר וועדות התקציב והכוחות המזוינים) הובסו, אין אף מחוקק דמוקרטי החש בטוח בכיסאו לקראת בחירות 2012.

לצד מחוקקים ביקורתיים כלפי ישראל שפרשו או נוצחו – כגון יו"ר וועדת ההקצבות בבית הנבחרים, דויד אובי – הצטרפו לקונגרס עשרות מחוקקים חדשים שמרביתם מונחים על ידי מאפיינים המזוהים עם אהדת ישראל: פטריוטיות, מסורת, ערכים יהודים-נוצרים (מרכזיות התנ"ך), ביטחון לאומי, הזכות לשאת אקדח, חשדנות כלפי האו"מ, אנטי-טרור וזיהוי ערבים ומוסלמים עם איום הטרור. כל המחוקקים נבחרו על ידי המנצח האמיתי בבחירות 2010: הבוחר האמריקאי המודע לעוצמה הרבה שהוענקה לו על ידי החוקה (בחירות אזוריות מדי שנתיים), הקורא תיגר על הממסד הוושינגטוני, הבוחר גם מחוקקים שאינם מקובלים על הנהגת המפלגות, ומאמין בקריאת הקרב "נזכור אותך בנובמבר!" המאיימת לכלות כל מחוקק המתכחש להתחייבות לבוחר. מספר הבוחרים המזדהים כ"עצמאיים" הגיע לשיא, מספר ה"שמרנים" כפול מה"ליברלים" ומספר הדמוקרטים עולה על ה"ליברלים". רוב האמריקאים הם אכן מהמרכז-ימינה, הרואים במדינה היהודית בעלת-ברית ערכית ואסטרטגית שאיננה נושא חוץ שגרתי, אלא במידה רבה נושא פנימי השייך למסד ההיסטורי-ערכי של ארה"ב.

האם תשכיל ממשלת ישראל למנף את עוגני התמיכה המשודרגים בארה"ב, ללמוד משגיאות העבר, לא לשעבד את מדיניותה כלפי ארה"ב לאופציה הנשיאותית ולקדם אינטרסים חיוניים על ידי הענקת הכבוד הראוי לדמוקרטיה האמריקאית, לציבור האמריקאי ולנציגיו בשני בתי הקונגרס?!