עם לא-לבדד ישכון!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4041574,00.html, March 13, 2011

ב-1989 המליצה הפקידות הבכירה של משרד החוץ הישראלי לנקוט במדיניות של "שטחים (לפלסטינים)-תמורת-יחסים (עם ארה"ב)". היוזמה נועדה לבלום שחיקה – כביכול - במעמד ישראל כבעלת-ברית אסטרטגית של ארה"ב כתוצאה מהתפוררות ברית המועצות, מתום עידן המלחמות ומהצטיירות ישראל כסרבנית שלום. אבל, המציאות טפחה על פני הפקידות הבכירה.  איומים משותפים שפכו אור על ייחודיות ישראל כבעלת-ברית של ארה"ב בעולם רב-קוטבי והביאו להעמקת שיתוף פעולה אסטרטגי עם ארה"ב, למרות חילוקי דעות סוערים בנושא הפלסטיני, ועל אפם ועל חמתם של הנשיא בוש ומזכיר המדינה בייקר. 

ב-2011 יוצאת ישראל ביוזמה מדינית הממחזרת את רעיון "שטחים-תמורת-יחסים", ומבוססת בין היתר – כמו ב-1989 – על הנחות מופרכות כאילו יחסי ישראל-ארה"ב סבים על הציר הפלסטיני, כאילו ויתורים לפלסטינים משפרים את יחס ארה"ב לישראל וכאילו מעמד ישראל בארה"ב מתערער. 

הסקר השנתי של "גאלופ" מפברואר 2011, על תדמית מדינות העולם בעיני הציבור האמריקאי, מוכיח שמעמד ישראל בארה"ב איתן. תדמית ישראל כבעלת-ברית אסטרטגית אמינה, יציבה, דמוקרטית וללא-תנאי משתבחת על רקע ההתפרצויות הוולקניות במדינות ערב, המבהירות שהעניין הפלסטיני אינו שורש זעזועי המזרח התיכון, לא בבת-העין של המדיניות הערבית ולא מושא לאהדת הציבור והקונגרס בארה"ב.

כל מי שטוען שמעמד ישראל בארה"ב מתערער, וכדי לשמור על היחסים עם ארה"ב על ישראל לצאת ביוזמת ויתורים נוספים לפלסטינים, טועה, מטעה, או מחפש אליבי להיעדר כוח עמידה מול לחץ של נשיא חלש-יחסית בבית הלבן.

לפי סקר "גאלופ", ישראל נהנית מרוח גבית אוהדת - רק אחוז אחד פחות מהשיא של 1991, כאשר הייתה מטרה לטילי "סקאד" עיראקים. ישראל שומרת בעקביות על אחוזי אהדה גבוהים (68%) ונמנית על השביעייה הפותחת יחד עם קנדה, בריטניה, גרמניה, יפן, הודו וצרפת, לפני דרום קוריאה והרבה לפני מדינות ערב (סעודיה, מצרים וירדן – 37%, 40% ו-50% בהתאמה). הרשות הפלסטינית (19%) סוגרת את הרשימה יחד עם איראן וצפון קוריאה המוקעות על ידי הבוחר האמריקאי.

תדמית חיובית של ישראל, ושלילית של הערבים, מושרשת בתודעת הציבור האמריקאי, שהוא הציר המרכזי של שיטת הממשל בארה"ב, המהלך אימים על הנשיא והמחוקקים. לפי סקר "ראסמוסן" (הנמנה על שלושת הסוקרים המובילים בארה"ב) מ-25 לפברואר 2011, רוב הציבור האמריקאי דורש לבטל את סיוע החוץ למדינות ערב, אך תומך בהמשך סיוע חוץ לישראל. 61% מאמינים שתהפוכות המזרח התיכון לא יובילו את מדינות ערב לדמוקרטיה ולשלום.

הביטוי המוחשי ביותר לחוסן ישראל בארה"ב ניתן על ידי הנציגים האותנטיים ביותר של הציבור האמריקאי: המחוקקים בגבעת הקפיטול. המחוקקים שקולים בעוצמתם לנשיא ומייצגים נאמנה את תפישת העולם של הבוחר בנושאי פנים וחוץ. לכן, כ-75% מ-435 צירי בית הנבחרים וכ-80% מ-100 הסנטורים  - רפובליקנים ודמוקרטים כאחד - נוטים לתמוך במדינה היהודית על ידי הצעות חוק והצהרות, גם חרף התנגדות הנשיא.

הפער בין תפישת עולמו של אובמה לבין הלך הרוח של הבוחר האמריקאי נחשף בבחירות נובמבר 2010, כאשר המפלגה הדמוקרטית ספגה – בעטיו של אובמה – את המפלה הקשה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. הפער קיים גם בהתייחסות למדינה היהודית, המהווה מכנה-משותף בין-מפלגתי וזוכה לאהדה ציבורית רבה יותר (68%) מזו המוענקת לאובמה (47%).

הבוחר האמריקאי אינו רואה במדינה היהודית רק נושא חוץ, אלא גם נושא פנים הקשור לתשתית הערכית היהודית-נוצרית של ארה"ב. מרבית הבוחרים –  אך לא אובמה - רואים בדמותו של הנשיא רייגן אב-טיפוס ערכי, ומזהים את ישראל כ"רונלד רייגן של המזרח התיכון" המבטאת את ערכיהם הבסיסיים: קריאת תיגר על אתגרי טבע ואדם, זיקה חיובית לדת ולמסורת, פטריוטיות, ביטחוניזם, אנטי-או"מ, אנטי-טרור, חשדנות כלפי מוסלמים וערבים.

התשתית הערכית המוצקה, התפתחויות ביטחוניות ומדיניות במזרח התיכון ומאפיינים אסטרטגים של ישראל הפכו את ארה"ב למבצר תמיכה קבועה במדינה היהודית, למרות מדיניות בעייתית לעתים של הבית הלבן, על אף ביקורתיות ה"ניו יורק טיימס" וחרף האווירה העוינת בקמפוסים. זו לא העת למורך-לב, להתרפסות ולויתורים כואבים; זו העת למינוף התפרצות הר הגעש המזרח תיכוני, לשדרוג שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארה"ב ולביצור נכסי היסטוריה וביטחון כדי לשכך כאבים.