עשרת הדיברות של אובמה

מקור ראשון, July 02, 2010

אמור לי מי הוא יוזם המפגש ומי מעוניין בצילום רשמי, ואומר לך מי מגיע למפגש מעמדת נחיתות! בניגוד למפגשים הקודמים בין ראש הממשלה נתניהו לבין הנשיא אובמה, הפעם אובמה –  המתרסק בסקרים והופך בהדרגה לאבן רחיים על צוואר המחוקקים הדמוקרטים לקראת בחירות נובמבר 2010 - מעוניין במפגש ובצילום רשמי. הוא מקווה שצילום עתיר חיוכים יסתיר מחלוקת חריפה וישפר את תדמיתו בעיני תומכי ישראל בארה"ב. הוא אף מקווה שראש הממשלה לא ימנף את המצוקה הפוליטית של מארחו – ואת האהדה הגורפת לישראל בציבור ובקונגרס השקול בעוצמתו לנשיא – ושוב יתחייב לויתורים ומחוות לגבי ירושלים, יו"ש ועזה.    

 

ראש הממשלה נתניהו עומד לפגוש בבית הלבן נשיא שהוא אידיאולוג הנחוש לשנות סדרי עולם ומתמיד בתפישת עולמו למרות הכרסום הדרמטי במעמדו מבית ומחוץ. תגובת אובמה למהפך בעמדות ראש הממשלה (תמיכה במדינה פלסטינית, הקפאה, וכו') מבהירה שויתורים סוחפים אינם משפרים את יחסו לישראל, אלא מוסיפים שמן למדורת הלחצים. ויתורים לא מסיטים את אובמה מ"עשרת הדיברות", המנחות את תפישת עולמו שאינה מבשרת טובות לישראל.

 

1.  תם עידן ההגמוניה האמריקאית. בניגוד לאתוס האמריקאי, אובמה אינו מאמין בייחודיות המוסרית, הכלכלית והצבאית של ארה"ב  ובמנהיגותה את מאבק החברות הדמוקרטיות נגד חברות דיקטטוריות פורעות-חוק. ארה"ב נתפסת בעיניו ככוח נסוג שניצל לרעה את מעמדו. היועץ המשפטי של מחלקת המדינה, ידידו הרולד קו, טוען שלחוקה האמריקאית אין עליונות על החוק הבינלאומי ולעיתים יש לפסוק בארה"ב לפי חוקי השריעה!

 

2. לא הדברה אלא הידברות. אובמה מאמין שהעולם אינו זירת עימות בין חברות חופשיות לבין משטרי וארגוני טרור, אלא במת גישור והידברות עם יריביםכולל איראן, סוריה, חיזבאללה וחמאס. מכאן הפיחות במעמד בעלות-ברית אסטרטגיות כגון ישראל. הוא מקצץ בתקציבי פיתוח מערכות נשק והגנה נגד טילים בליסטים, מוותר על הצבת מערכות הגנה נגד טילים בליסטים בפולין ובצ'כיה ויוזם הסכמי צמצום מרוץ החימוש, גם אם הם מכרסמים בכוח ההרתעה האמריקאי ומשרתים אינטרס רוסי וסיני.

 

3.  האו"מ ציר מרכזי בעיצוב יחסים בינלאומיים. אובמה הוא הנשיא האו"מניק ביותר מאז וודרו ווילסון ורואה באו"מ – המגרש הביתי של אויבי ויריבי הדמוקרטיות המערביות -  את "עושה המשחק" המרכזי בזירה הגלובלית.  לכן מינה לשגרירה באו"מ, במעמד חברת קבינט, את סוזן רייס – הגורו שלו ליחסים בינלאומיים, הרואה בג'ים בייקר וג'ימי קארטר העוינים את ישראל מקור השראה.  לכן, העדיף וועדת חקירה בינלאומית בפרשת המשט, הצטרף להחלטה האנטי-ישראלית של וועידת האו"מ לפירוז גרעיני, הצטרף ל"מועצה לזכויות האדם" האנטי-אמריקאית ואנטי-ישראלית של האו"מ, העניק "מדליה נשיאותית" למרי רובינסון שהנהיגה את "ועידת דרבן" האנטי-ישראלית והאנטי-אמריקאית.

 

4. לא חד-צדדיות אלא רב-לאומיות. אובמה שואף להימנע מיוזמות חד-צדדיות ולהרבות במדיניות רב-לאומית, המשעבדת שיקולים אמריקאים למכנה משותף רב-לאומי הנשלט ע"י רוב אנטי-אמריקאי. יועצתו לעניינים רב-לאומיים היא ידידתו סמנטה פאואר, העוינת את ישראל ומטיפה לדו-שיח עם טהראן.   

 

5. אירופה מודל לחיקוי. אובמה שואף להתקרב לדפוסי המדיניות האירופאית הביקורתית כלפי ישראל והפייסנית כלפי משטרים פורעי-חוק, למרות שהעולם החופשי זקוק ל"שריף האמריקאי" ולא לעוד "שוטר מקוף אירופאי".

 

6. האסלאם שותף ולא יריב/אויב. אובמה אוסר על אנשיו להשתמש במונחים "טרור מוסלמי" ו"טרור ג'יהאדיסטי", טוען למכנה משותף ערכי מוצק בין ארה"ב לאסלאם ומפגין פייסנות כלפי האסלאם ומדינות מוסלמיות. יועצתו הבכירה וידידתו האישית, ואלרי ג'ארט ("מוחו השני של אובמה") מעבירה מסרים אלו לארגונים אמריקאים-מוסלמים אנטי-אמריקאים ואנטי-ישראלים. "דו"ח 4 השנים" (2010) של המשרד לביטחון פנים והפנטגון אינם מזכירים את המילה אסלאם!

 

7.  אין טרור גלובלי או מוסלמי. לפי אובמה, יועצו לענייני טרור, ג'והן ברנן, הקורא לדו-שיח עם חיזבאללה, סוריה ואיראן, והתובע הכללי, אריק הולדר, אין "טרור בינלאומי" או "טרור מוסלמי" ואין "טרוריסטים", אלא "קיצונים", "תופעות בודדות" (אל קעידה וטאליבן) ו"אסונות ידי-אדם". הטרור נתפש כאתגר רשויות אכיפת החוק ולא אתגר צבאי, ומהווה גם תגובת העולם השלישי לעושק מערבי. לכן, מעניקים לטרוריסטים זכויות של עברייני-חוק. כאשר אין צלילות מוסרית קשה לצפות לצלילות בשדה הקרב,

 

8. אסכולת מחלקת המדינה. למרות שלמזכירת המדינה השפעה מזערית על עיצוב מדיניות החוץ, תפישת העולם הקוסמופוליטנית של מחלקת המדינה, הרגישה למאווי העולם ה-3 והדוגלת בויתורים למשטרים רדיקלים, מאומצת על ידי הנשיא ואנשיו. מחלקת המדינה לא רצתה בהקמת המדינה היהודית ב-1948 ומהווה מקור מרכזי לביקורת נגד ישראל מאז 1948.

 

9.  מרכזיות הנושא הפלסטיני. אובמה, יועצו לביטחון לאומי, ג'ים ג'ונס, ושאר יועציו רואים בנושא הפלסטיני כאילו היה לב הסכסוך הערבי-ישראלי, הגורם המרכזי לזעזועי המזרח התיכון ושורש הטרור המוסלמי האנטי-מערבי. לתפישתו, הערבים שייכים לעולם ה-3 המנוצל וישראל למערב המנצל. אובמה מאמץ את קו התעמולה הערבי המתוחכם הטוען שהמסד המוסרי להקמת ישראל היא השואה, שהעניקה בית ליהודים, אך עקרה את הפלסטינים מבתיהם. 

 

10.  Yes We Can.  אובמה – נטול הענווה – משוכנע שלכל בעיה יש פיתרון והוא יכול להשיגו.  כדי לפתור את הסכסוך הערבי-ישראלי יש לכאורה להפעיל לחץ שהוא יעיל כלפי דמוקרטיה (ישראל), אך לא יעיל כלפי דיקטטורות (הרשות הפלסטינית ומדינות ערב).

 

דבקות אובמה ב"עשרת הדיברות" ממחישה את הפער הבלתי-ניתן לגישור בינו לבין נתניהו. האם ראש הממשלה ילמד משגיאותיו בעבר, ימנף את האהדה הסוחפת של הציבור והקונגרס בארה"ב,  וינפץ את הערכת אובמה ויועציו כאילו הוא (נתניהו) לא מחמיץ אף הזדמנות להפוך כל "קו אדום" לקו ורוד?