ספטמבר באו"מ – והעיקר, לא לפחד כלל!

"מקור ראשון", September 11, 2011

 

הנשיא אובמה פועל נגד היוזמה הפלסטינית בעצרת האו"מ כמי שכפאו שד, למרות התייחסותו לאו"מ כשחקן המרכזי בזירה הבינלאומית, על אף תפישת עולמן הפרו-פלסטינית של שגרירתו לאו"מ ויועצתו הבכירה ביותר לענייני חוץ סוזן רייס ויועצתו לעניינים רב-לאומיים סמנתה פאוארס, למורת רוחה של יועצתו המיוחדת ו"החצי השני של מוחו" ואלרי ג'ארט, וחרף אמונתו שהעניין הפלסטיני הוא שורש זעזועי המזרח התיכון ובבת-עינם של הערבים.

שיטת הממשל האמריקאית אינה מאפשרת לנשיא לפעול באופן בלעדי בנושאי חוץ וביטחון. כושר התמרון של הנשיא – שהוא זרוע אחת משלושת זרועות הממשל -  מוגבל על ידי מערכת ריסונים ואיזונים, ובמיוחד אלו הקשורים לשני בתי הקונגרס, שהם זרוע נוספת של הממשל, השקולה בעוצמתה לנשיא.

בית הנבחרים והסנאט, המהווים מבצר תמיכה ברעיון מדינה היהודית מאז המאה ה-18, הבהירו לאובמה את תמיכתם הבלתי-מסויגת בישראל, את התנגדותם הנחרצת למהלך הפלסטיני באו"מ ואת חשדנותם המושרשת כלפי מוסדות האו"מ.

מרבית צירי בית הנבחרים וסנטורים רפובליקנים ודמוקרטים כאחד, הנהנים מעצמאות מוחלטת מהנשיא ושולטים על "כוח הארנק", תומכים בהשעיית סיוע החוץ לרשות הפלסטינית ולמוסדות האו"מ. מצליף המיעוט הדמוקרטי, סטני הוייאר, הדמוקרט הבכיר בוועדת החוץ, הווארד ברמן, והסנטורים הדמוקרטים הבכירים רוברט מננדז וצ'אק שומר הבהירו לנשיא ששתי המפלגות שוללות את היוזמה הפלסטינית.  

המחוקקים מהווים את הנציגות האותנטית ביותר של הבוחר האמריקאי - שהוא הציר המרכזי בשיטת הממשל – המכיר בישראל כבעלת-ברית ייחודית, המשייך את הפלסטינים ל"ציר הרשע", המזהה ערבים ומוסלמים כחוליה מרכזית באיום הטרור, הרואה באו"מ ארגון כפוי-תודה ומגרש בייתי של אויבי ארה"ב ומצפה שאובמה ישפר את יחסו לישראל.

עוצמת הבוחר והמחוקק האמריקאים עולה ככל שמתקרב מועד הבחירות וככל שנחלש מעמדו של הנשיא, כפי שאכן מתרחש בימים אלו. התמיכה באובמה הידרדרה מ-65% בינואר 2009 ל-39%, והוא הפך לנטל על המחוקקים הדמוקרטים, שתמיכתם במדיניותו היא תנאי בל-יעבור לבחירתו מחדש בנובמבר 2012.    

ארה"ב מבהירה שאין שחר לחשש ישראלי מצונאמי בספטמבר, מדינות ערב מתנערות מהתחייבויות כספיות לרשות הפלסטינית העלולה לאבד גם את הסיוע האמריקאי, מנהיגי ערב זועמים על אבו מאזן השואף לזעזע את האזור כאשר הם עומדים בפני צונאמי מבית, וישראל?!  האם ממשלת ישראל תשתחרר מתסמונת הצונאמי שהיא תוצרת-בית ותמנף את תמיכת ארה"ב?  או, האם שוב תאגף את הקונגרס האמריקאי משמאל - כפי שקורה מאז 1993 - תהפוך "קו אדום" ל"קו ורוד" ותאחז בהחלטה נטולת-סמכות-אכיפה של עצרת האו"מ כתירוץ לנסיגה נוספת מנכסי צאן ברזל רעיוניים וביטחוניים?!