דמוגרפיה יהודית-ערבית: פצצת זמן או רוח גבית?

"כיוונים חדשים", סיון-תמוז תשע"ג, יוני 2013 , May 02, 2013

תמונת מצב

 

מדיניות ישראל כלפי יהודה ושומרון מתעלמת מהתפתחויות דמוגרפיות מערבית לנהר הירדן ובמזרח התיכון כולו.  המדיניות מתבססת, במידה רבה, על הנחה מופרכת כאילו היהודים נידונו להיות מיעוט בין נהר הירדן לבין הים התיכון. למגמה הדמוגרפית מערבית לירדן - השונה בתכלית מהתובנה המקובלת – השלכות מדיניות, אך גם לגבי הלך הרוח הכללי (אופטימיות לעומת פטליזם), פוטנציאל הצמיחה הכלכלית הגבוה, היקף מחזורי הגיוס לצה"ל, הצורך בהרחבת תשתיות רפואה, בריאות, חינוך, תחבורה ועוד.

 

בניגוד לתובנה המקובלת, הדמוגרפיה היהודית בארץ ישראל (כולל כ-300,000 עולי ברה"מ שעדין לא הוכרו כיהודים-כהלכה על ידי הרבנות הראשית) נהנית מרוח גבית, ואילו הדמוגרפיה הערבית מושפעת על ידי תהליכי מודרניזציה מהירים.  לדוגמא: 

 

*ב-2013 גבוה שיעור הפריון היהודי (3 לידות לאישה) מכל מדינה ערבית חוץ מתימן (4.8), עיראק (4.7) וירדן (3.4), הנמצאות בעיצומה של קריסה דמוגרפית.


*התנופה בדמוגרפיה היהודית נובעת, במיוחד, מהנסיקה בפריון החילוני (לדוגמא, עולי ברה"מ ו"הצפוניים") ולמרות הירידה בפריון החרדי.


*מפער של שש לידות בין שיעור הפריון הערבי והיהודי בישראל ב- 1969, הצטמק הפער לחצי לידה ב-2013.


*ב-2013 קיים שוויון בשיעור הפריון היהודי-ערבי, בקרב נשים בגילאי עשרים ושלושים,  בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק".


*
שיעור הפריון היהודי נמצא במגמת עלייה מעל שלוש לידות לאישה (שיעור הפריון הממוצע של יהודייה ילידת הארץ - 3.09 לידות); שיעור הפריון הערבי ב"קו הירוק" וביו"ש במגמת ירידה מתחת לשלוש, עקב השתלבות מוצלחת בתשתיות המודרניזציה (עיור, חינוך, תעסוקה, תכנון משפחה, יזמות, תרבות, ספוט, פוליטיקה).


*
מ-1995 עד סוף 2012 זינק מספר הלידות היהודיות  ב-62.5%, מ-80,400 לכ-130,000 לשנה, לעומת גידול של כ-10% אצל הערבים מערבית לירדן. ב- 1995 נולדו בישראל 2.3 ילדים יהודים על כל ילד ערבי; ב- 2012 נולדו 3.2 ילדים יהודים על כל ילד ערבי.  


*
מספר הלידות היהודיות נסק מ-69% ב-1969 ל-77% ב-2012 מסך הלידות השנתיות בישראל, למרות ירידת שיעור הפריון החרדי, שהיא פועל יוצא של השתלבות המגזר החרדי בשוק העבודה והיזמות ובאופן איטי יותר בגיוס לצה"ל.  

 

* ב-2011 היה שיעור הריבוי הטבעי (שיעור לידות פחות שיעור פטירות) של הבדווים הנמוך ביותר מאז הקמת המדינה  - 2.2% (6.3% ב-2000).


*פער של מיליון קיים בין המספר המתועד של ערביי יו"ש (1.65 מיליון) לבין טענת הרשות הפלשתינית (2.6 מיליון).

*66% רוב יהודי ב-2013 בשטח המשולב של "הקו הירוק" ויו"ש עשוי להמריא ל-80% ב-2035, אם ישראל תשכיל למנף את חלון ההזדמנויות לעליית (לפחות) 500,000 יהודים בעשור הבא.

 

התמערבות הדמוגרפיה הערבית

 

כרסום-מונחה-מודרניזציה בפריון הערבי מאפיין את כל העולם המוסלמי - להוציא את מדינות התת-סהרה - קורא תגר על התקינות הפוליטית בישראל ,ומחייב הערכה מחודשת של ההתייחסות לעתיד יו"ש.

 

לדברי ראש אגף האוכלוסין של האו"מ, הנייה זלוטניק "הכרסום בפריון המוסלמי מדהים.... שמונה מחמש עשרה המדינות בעלות הירידה החדה ביותר בשיעור הפריון, מאז 1980, הן מדינות מוסלמיות במזרח התיכון."

 

היומון השוויצרי מג'נבה, "לה טאמפ", דיווח ב-31 למרץ 2012: "ב-30 השנים האחרונות ירד שיעור הפריון המוסלמי ב-50%, באיראן – 75% ובצפון אפריקה – 70%.  לאירופה נדרשו 200 שנים כדי לרדת מ-5 ל-2 לידות לאישה.... מדינות מוסלמיות אף ירדו מתחת לשיעור פריון של 2.1 לידות לאישה השומר על מספר האוכלוסין הקיים.... העולם מתקדם לקראת התכנסות שיעורי הפריון האירופאים והמוסלמים.... איראן מוכיחה שאין זיקה בין האסלאם לבין שיעור פריון גבוה. מ-7 לידות לאישה תחת השלטון החילוני של השאה הפרסי ירד שיעור הפריון – ביוזמת שלטון האיאטולות המעודד שימוש באמצעי מניעה - ל-1.8, פחות מצרפת (2 לידות).  האישה האיראנית בעלת רמת חינוך וקריירה גבוהים ולכן אינה ממהרת ללדת ילדים.... בצפון אפריקה [ובהדרגה בשאר מדינות ערב] מושפע הכרסום בשיעור הפריון מתהליך המודרניזציה בקרב הנשים, ממגבלות כלכליות ומהנטייה להינשא בגיל מבוגר יותר.  האישה הלובית הממוצעת נישאת בגיל 33 ובתוניסיה ואלג'יריה בגיל 30…. יוסוף קורבאז', מנהל מחלקת המחקר של "המכון הלאומי ללמודים דמוגרפיים" בפריז, מציין שתופעת הקריסה של שיעור הפריון המוסלמי ידועה זה 25 שנים. שיעור הפריון בלבנון רק 1.6 ילדים לאישה, נמוך משיעור הפריון בצרפת – 2.02."   

 

מחקר של ה-Population Reference Bureau הוושינגטוני מיוני 2012 מתעד גידול דרמטי בשימוש באמצעי מניעה בכל מדינות ערב: 72% של נשים נשואות פלשתיניות בגילאי 49-15 שואפות להימנע מהריון, 78% במרוקו, 71% בירדן, 69% במצרים ולוב, 68% בסוריה, 63% בעיראק, 61% בתימן, וכו'. 


התמערבות שיעור הפריון בכל המדינות המוסלמיות (חוץ מדרומית לסהרה) מתועדת
במחקרו של דר' ניקולאס אברסטאד מ-American Enterprise Institute הוושינגטוני: "שיעורי פריון מתמוטטים בעולם המוסלמי.... לפי חטיבת האוכלוסין של האו"מ הכרסום הדרמטי מתרחש ב-30 השנים האחרונות ב-48 ישויות מוסלמיות.... כרסום הפריון באזורי האסלאם עמוק מכל אזור אחר בעולם.... שש מתוך עשר המדינות המובילות בהיקף הירידה בפריון, בעולם כולו, הן מדינות מוסלמיות.  זו הירידה החדה ביותר בהיסטוריה האנושית.... הצניחה בשיעור הפריון המוסלמי היא אחת מהתופעות הדמוגרפיות הקריטיות בתקופתנו."

 

לפי "איך תרבויות גוועות" (דוד גולדמן, "ספנגלר", "הוצאת רגנרי", וושינגטון, 2011), "שיעור הפריון המוסלמי מתכווץ בקצב מהיר המפתיע דמוגרפים ומתכנס לשיעור הפריון האירופאי.... באמצע המאה הנוכחית תרד 'חגורת האסלאם' ממרוקו עד לאיראן לשיעור הפריון האירופאי (עמ' X).... החברה הכפרית [המוסלמית] המסורתית ראתה בילדים נכס כלכלי כעובדי-אדמה וכתומכים בזקני המשפחה; החברה העירונית רואה בילדים תוספת הוצאה ולא מקור הכנסה.... הנשים האיראניות מתחתנות בגיל מאוחר יותר, או נשארות רווקות, ומקדישות את שנות הפוריות להעצמת החינוך והקריירה ולא להעצמת הפוריות.... שיעור הפריון של אישה מוסלמית אקדמאית דומה לשיעור הפריון של חברתה האירופאית (עמ' 5-6).... שיעורי פריון גבוהים של 7-8 לידות לאישה קיימים רק במדינות מוסלמיות עניות ובעלות שיעור-בערות גבוה: מאלי, ניז'ר, סומליה ואריתריאה (עמ' 11)...."

 

התמערבות שיעור הפריון הערבי מאפיינת את כל המזרח התיכון: איראן צנחה ל-1.8 לידות לאישה, ירדן- 3.4, מצרים – 2.97, סוריה – 2.94, סעודיה – 2.3 וצפון אפריקה –  פחות מ-2 לידות לאישה. מיתוס "הכפלת האוכלוסין הערבי מדי 20 שנים" – ותובנות דמוגרפיות מופרכות שקנו חזקה  בדיון הציבורי בישראל - מתרסקים מול צוקי המציאות. תקדימים מלמדים שקיים סיכוי זעיר שחברה יכולה/רוצה לשחזר שיעור פריון גבוה לאחר תקופה של צמצום דרמטי, במיוחד אם הצמצום נובע משדרוג תשתיות החינוך והקריירה.

 

התמערבות הדמוגרפיה הערבית ביו"ש

 

"לה טאמפ" השוויצרי טוען: "ירידה חדה בשיעור הפריון הפלשתיני חלה מאז האינתיפאדה השנייה [שפרצה בסוף שנת 2000], במקביל לגידול שיעור הפריון היהודי בישראל. ב-2005 התכנסו שיעורי הפריון הפלשתיני (3.94) והיהודי (3.95) בירושלים המזרחית. שיעור הפריון של האישה הפלשתינית ביו"ש הוא 3.8 לידות [לפי ה-CIA  והלמ"ס הפלשתינית שיעור הפריון נמוך יותר], לעומת 3 לידות של האישה היהודייה, אך כמעט 6 לידות לאישה בישובים היהודיים ביו"ש.... בעוד האישה הפלשתינית מטפחת את האינדיווידואליזם, מגלה האישה היהודייה בישראל יותר רגישות לאידיאולוגיה המשפחתית...."  

 

שיעור הפריון של ערביי יו"ש צונח במהירות במקביל להאצת המודרניזציה. מ-70% חברה כפרית עתירת-פריון ב-1967, הפכו ערביי יו"ש ב-2013 ל-75% חברה עירונית הנוטה לצמצום הפריון. כמעט כל הנערות הערביות ביו"ש – כולל מחנות הפליטים והכפרים – מסיימות 12 שנות לימוד, ומספר הולך וגדל משתלב בלימודי תואר ראשון ושני. השתלבות הנשים (יותר מהגברים) במערכת החינוך מצמצמת באופן דרסטי את שיעור הנישואין בקרב בנות 15 ואת תופעת הריון גיל הנעורים, במקביל לטיפוח שאיפת האישה לקריירה, לשדרוג רמת החיים ולקריאת תיגר על החברה הפטריארכלית הערבית. תהליכי הנישואין והפריון נדחים לגיל ה-20' ומתקרבים בהדרגה – כמו אצל האישה היהודייה – לגיל 30. המעבר מהכפר אל העיר, קידום מעמד האישה הערבייה, שיעורי האבטלה הגבוהים בערים (30%-40%) והאלימות הפנים-פלשתינית מביאים לשיא בשיעור הגירושין (שאינם אפשריים בכפר) המכרסם גם הוא בשיעור הפריון. תכנון המשפחה, ביוזמת הרשות הפלשתינית ואונר"א, משריש את השימוש באמצעי מניעה בקרב רוב הנשים בגיל הפריון (49-15). כמו כן, מאזן ההגירה השלילי השנתי המורכב ברובו מגברים בגיל הפריון, מגדיל את הפער בין מספר הנשים למספר הגברים הערביים ביו"ש.

 

מספר ערביי יו"ש מנופח באופן מלאכותי, ע"י הרשות הפלשתינית, במיליון איש (1.65 מיליון ולא 2.6 מיליון). בראיון ל"ניו יורק טיימס" ב-11 לדצמבר 1997 הגדיר ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלשתינית, חסן אבו-ליבדה, את מפקד האוכלוסין שהתקיים ביוני 1997 (בעיצומה של "עליית המיליון" מברה"מ) כ"אינתיפאדה אזרחית".  ואכן, הנתונים המנופחים מהווים טרור פסיכולוגי יעיל, המכרסם באופטימיות לגבי עתיד המדינה היהודית, משפיע לרעה על היקף העלייה וההשקעות, מפחיד את האוכלוסייה היהודית וסוחף אותה לוויתורים חסרי-תקדים. המספרים המנופחים מאפשרים לרשות הפלסטינית לשדוד את משלם המיסים האמריקאי, מכיוון שסיוע החוץ האמריקאי מבוסס, בחלקו, על מספר האוכלוסין.

 

למעלה מ-400,000 תושבים השוהים בחו"ל למעלה משנה (רובם מיו"ש) כלולים במפקד הפלשתיני בניגוד לכללי הדמוגרפיה הבינלאומית.  כ-300,000 ערביי ירושלים בעלי תעודת זהות ישראלית וכ-105,000 ערביי יו"ש שנישאו לערביות ישראליות נספרים פעמיים: כערביי ישראל ע"י הלמ"ס הישראלית וכערביי יו"ש ע"י הלמ"ס הפלשתינית.  מאזן ההגירה השלילי השנתי מ-1950 (18,000 מיו"ש ב-2011) אינו משוקלל בנתוני הלמ"ס הפלשתינית, מספר הפטירות מצומק מלאכותית ומספר הלידות מנופח. בספטמבר 2006 פרסם "הבנק העולמי" דו"ח על מערכת החינוך ברשות הפלסטינית, המתעד פער של 32% בין נתוני הלידות של הלמ"ס הפלסטינית לבין מספר הלידות המתועדות.

 

דמוגרפיה יהודית בנסיקה

דוד גולדמן מציין "שהמדינה המפותחת היחידה, בנוסף לארה"ב, המציגה שיעור פריון גבוה היא ישראל (עמ' 199)...." הוא מותח ביקורת על ההנהגה הישראלית המעצבת מדיניות שמתבססת על הנחות דמוגרפיות מוטעות: "ויתורים ישראלים בעשור הראשון של המאה ה-21 הונחו ע"י הפחד שהדמוגרפיה הערבית תציף את המדינה היהודית. אבל, המציאות הייתה הפוכה (עמ' 200)...."

 

לדמוגרפיה המוצקה יש השלכות חיוביות כלכליות, חברתיות, טכנולוגיות וביטחוניות. לפי גולדמן, "בנתוני הפריון הנוכחיים יהיו בישראל, בסוף המאה, יותר צעירים מאיטליה וספרד וכמו בגרמניה. ישראל תוכל לגייס צבא גדול מגרמניה (עמ' 201-2)."

הנסיקה בפריון היהודי מהווה פועל יוצא של רמה גבוהה-יחסית של אופטימיות, אחריות קולקטיבית, פטריוטיות, יחס חיובי-יחסי לערכי דת ומסורת וכלכלה יציבה.

 

הדמוגרפית היהודית זוכה לרוח גבית מפוטנציאל עלייה של 500,000 עולים בעשר השנים הבאות, כפועל-יוצא של מציאות בינלאומית ייחודית. לראשונה – ולא ידוע עד מתי - יש לישראל יתרון כלכלי על פני כל מדינות הריכוזים היהודים הגדולים:  ברה"מ לשעבר, גרמניה, צרפת, אנגליה, ארגנטינה וארה"ב.  לראשונה מגיעים לישראל עולים עקב שקולים כלכליים ולא רק רעיוניים. פוטנציאל העלייה מקבל רוח גבית מהקצנת האנטישמיות בברה"מ לשעבר, באירופה ובארגנטינה, במקביל להעמקת החדירה המוסלמית לצפון ומערב אירופה, המוסיפה שמן למדורת האנטישמיות. תשתית החינוך היהודי/ציוני התרחבה להיקף חסר-תקדים בכל המדינות הנ"ל, ובוגריה מועמדים טבעיים לעלייה.  יוקר החינוך היהודי/ציוני בארה"ב ובמערב אירופה (כ-25,000$ לשנה לתלמיד/ה במשפחות של 3-4 ילדים) מהווה תמריץ נוסף לעלייה.  מדיניות עלייה פרו-אקטיבית, וקריאת תגר על ספקנות "מומחים", הביאה לגלי עלייה בשנות ה-30', 50', 70' ו-90'. מדיניות עלייה פרו-אקטיבית היא תנאי למימוש פוטנציאל העלייה בעשור הנוכחי..

 

בברה"מ לשעבר יש כ-350,000 יהודים-כהלכה בנוסף ל-400,000 – 500,000 יהודים לפי-חוק-השבות, ועוד יהודים "היוצאים מהארון" ברגעי אמת. בגרמניה  כ-200,000 יהודים כהלכה יוצאי ברה"מ המתקשים להשתלב בקהילה היהודית המקומית וחרדים לזהות היהודית של הדור הצעיר. בצרפת 500,000 יהודים המהווים מטרה לאנטישמיות גואה ולאלימות וטרור אסלאמיים.  גרעין קשה של 100,000 בעלי זיקה ציונית וקרובי משפחה בישראל מהווה פוטנציאל עלייה. באנגליה יותר מ-300,000 יהודים החווים את החרפת האנטישמיות והשפעת המיעוט האסלאמי הגואה. בארגנטינה כ-200,000 יהודים הנהנים ממוסדות חינוך יהודי, מעורים בחברה הארגנטינאית, אך בעיות כלכליות ואנטישמיות מביאות למחשבות הגירה/עלייה בקרב מספר הולך וגדל. בארה"ב כ-600,000 יהודים יוצאי ברה"מ המטפחים מוסדות חינוך יהודי/ציוני, מתקשים להשתלב בחברה היהודית האמריקאית וחוששים לזהות היהודית של הדור הצעיר. בשנים האחרונות גוברת עליית יהודי ארה"ב, למעלה מ-20,000 ממתינים לסידורי תעסוקה ודיור בישראל, והפוטנציאל כ-10,000 לשנה.

 

כמו כן, קיימת פזורה של כ-700,000 ישראלים, שרובם שומר על זיקה לישראל ו/או לחינוך יהודי, תוך חשש גובר לאבד את דור הבנים.  בשנים האחרונות גובר קצב החוזרים – גם משקולים כלכליים.

 

ההנחה כאילו היהודים נידונו להיות מיעוט בין הירדן לבין הים התיכון מוטעית באופן דרמטי או מטעה באופן שערורייתי. אמנם קיימת בעיה דמוגרפית, אך אין מאכלת דמוגרפית על צוואר המדינה היהודית. הרוח הגבית הדמוגרפית היא יהודית, ואין צורך לוותר על גיאוגרפיה כדי להציל דמוגרפיה.  מ-8% ו-33% מיעוט יהודי ב-1900 וב-1947 בהתאמה מערבית לירדן, צמח רוב יהודי של 66% בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" (57% רוב כולל עזה).  המשך המגמה הנוכחית, בתגבור מדיניות עלייה פרו-אקטיבית, ישדרגו את הרוב היהודי מ-66% ל-80% ב-2035.