"צפרדע הזיקה" בין איום האייתולות לבין העניין הפלשתיני

"ישראל היום", http://bit.ly/2uY5aAG , July 09, 2017

                                                 English editionhttp://bit.ly/2sTUpxL
 
מנהיגים מערביים נוטים להקריב יעד ביטחוני, מורכב וארוך-טווח על מזבח הישג טקטי, קצר-טווח וקליט לאוזן הציבור.
 
לדוגמא, ב-2003 ארה"ב התמקדה באיום הברור והמיידי של צדאם חוסיין, אך לא בהשלכות אזוריות וארוכות-טווח של המלחמה בצדאם על איום האייתולות והטרור האסלאמי. ארה"ב נרתעה ממינוף הניצחון בעיראק לקידום המאמץ להפלת משטר האייתולות – שהוא תנאי להרגעת האזור - ואיפשרה לאייתולות להנות מפרי הניצחון. ארה"ב מוטטה את משטר הבעת' הסוני של צדאם, העלתה לשלטון את השיעים, ובכך דחפה את ההנהגה הסונית הצבאית, שבטית ופוליטית, מתוסכלת ומאויימת, לזרועות ארגוני טרור סוני. התרסקות עיראק, הבלם ההיסטורי של האמפריאליזם הפרסי, שדרגה את המעמד האזורי והגלובלי של האייתולות, ובמיוחד בעיראק, סוריה ולבנון, והחריפה את האיום הקיומי על המשטרים הסונים הערביים.
 
ב-2017 ארה"ב קרובה לניצחון על דאע"ש, שהשלכתו תהייה חיזוק האייתולות ומשטרי הלווין שלהם בסוריה ועיראק, אלא אם כן ארה"ב תמנף את הניצחון לקידום היעד האסטרטגי המוביל: הפלת משטר האייתולות המאיים על שלום האזור והעולם, ובמיוחד על בעלות-הברית הערביות של ארה"ב.  
 
סדר היום של האייתולות מתמקד בשליטה על רצף יבשתי מאיראן במפרץ הפרסי, דרך עיראק וסוריה עד לבנון (40%-30% שיעים) בים התיכון, כמקפצה להפלת המשטרים הערביים הסונים בחצי האי ערב, ירדן ומצרים, השתלטות על מיצרי הורמוז ובאב אל-מנדב וחלקים נרחבים באוקינוס ההודי וים סוף, ואחר כך העולם כולו.
 
מאז עלייתם לשלטון ב-1979, חורג סדר היום של האייתולות מהעניין הפלשתיני, להוציא תובנה אחת: דחיקת ישראל לרצועה צרה הנשלטת על ידי רכסי יהודה ושומרון תהפוך את ישראל ("השטן הקטן") מנכס לנטל אסטרטגי על ארה"ב ("השטן הגדול"). התנהלות ישראל בהקשר הפלשתיני אינה משפיעה על תפישת העולם המגלומנית של האייתולות (ששורשיה במאה השביעית) בהקשר הגרעין, המפרץ הפרסי, חצי האי ערב, ישראל והטרור הבינלאומי, ולא על האינטרס הסעודי להנות מסיוע ישראל להרחקת המאכלת הקטלנית של האייתולות מצווארה.
 
מול ממסד החוץ המערבי הנוקט במו"מ ווויתורים מול האייתולות, עומדת תכנית הלימודים של האייתולות, המקדמת דבקות במגלומניה, עליונות על "הכופר", האדרת ההקרבה הפרטית והקולקטיבית ומלחמת קודש נגד "הצלבנים המודרנים והיהירים בראשות ארה"ב". ב-24 למאי 2017 אמר "השליט העליון", חמנאי: "הג'יהאד הגדול נגד החזית היהירה [בהנהגת ארה"ב]... הוא בראש סדר העדיפויות של המהפיכה האסלאמית...." למרות הסכם הגרעין מיולי 2015 משתמשים האייתולות באפיק הצפון קוריאני כדי להשיג את המגה-יכולת (גרעין), שתביא להסרת המגה-מכשול (ארה"ב) ולהשגת המגה-יעד (הגמוניה).
 
האייתולות מחד ודו-קיום בשלום מאידך הם דבר והיפוכו, ולכן הפלתם הוא תנאי לצמצום זעזועי האזור. אבל, הפלתם בדרכי-שלום אינה מציאותית – למרות האכזבה מהאייתולות בקרב הציבור המפוצל באיראן – עקב הטיפול האכזרי באופוזיציה ואדישות המערב להתקוממות 2009.
 
האם ארה"ב תמנף, או תבזבז, את הניצחון הצפוי על דאע"ש? האם ארה"ב וישראל ינקטו בפעולת מנע, או תגובה, בכל הקשור להתגרענות האייתולות? האם ארה"ב תמשיך להקריב את חופש הפעולה הצבאית העצמאית על מזבח הפעולה הצבאית הרב-לאומית המורידה את רף האפקטיביות?

האם ממשלת ישראל תבלע את "צפרדע הזיקה" – שאינה קיימת – בין המערכה נגד האייתולות והטרור האסלמי לבין העניין הפלשתיני?