רק הקונגרס יכול

"ידיעות אחרונות", December 15, 1997

מעולם לא היה הקונגרס בוושינגטון כה ניצי בעמדותיו כלפי ישראל, אש"ף , רמת הגולן וצורכי הביטחון של ישראל כמו הקונגרס הנוכחי, המהווה בבואה נאמנה של הציבור האמריקני וניגוד גמור לעמדת הממשל. למרות זאת, סבורים פרשנים, לא יכול הקונגרס לבלום לחץ של הנשיא - במיוחד נשיא שנבחר לכהונה שנייה, הנחוש לכפות את עמדותיו על ישראל. האומנם?

בניגוד לדעה השגורה, אין בכהונה שנייה משום ערבות לכוח בלתי-מוגבל של נשיא ארה"ב. אחת הדוגמאות: באוגוסט אישר הקונגרס סדרת החלטות ותיקוני חוק המפרטים את הפרת ההתחייבויות השיטתיות ע"י ערפאת, משעים את הסיוע הפיננסי ואש"ף ומבצרים באופן חסר תקדים את מעמד ירושלים המאוחדת כבירתה הבלעדית של ישראל. היוזמות אושרו ברוב מוחץ, למרות ניסיון קלינטון להכשילן.

הקדנציה השנייה אינה מבטיחה את חיזוק מעמד הנשיא מול הקונגרס, כפי שמעידות גם הכהונה השנייה של הנשיאים אייזנהאואר, ניקסון ורייגן. שיא עוצמתם היה ביום הבחירה לכהונה השנייה, ומאז חל פיחות הדרגתי ביכולתם לממש את מדיניותם. בעוד שאחוזי ההצלחה של אייזנהאואר ורייגן בהעברת יוזמות בקונגרס בכהונה הראשונה היו 89 ו- 82 בהתאמה, הם כורסמו בכהונה השנייה ל-52 ו-50 אחוזים בלבד. בעוד שנשיא חדש נהנה מאשראי ציבורי ותקשורתי של לוחם בממסד, הרי שנשיא ותיק מאבד מקסמו,מתמזג בממסד והופך בהדרגה למטרה נוחה לחיצי התקשורת ויריבים פוליטיים המתרבים עם הזמן.

כמו קודמיו ב"מועדון הכהונה השנייה", כושר התמרון של קלינטון מצטמצם גם ע"י נטל חקירות ופרשיות. לדוגמא, פרשיות וייטוואטר,פולה ג'ונס ומימון בלתי-חוקי של בחירות 1996. הפיחות ההדרגתי במעמד קלינטון, ההופך בהדרגה ל"ברווז צולע" פוליטי, בולט במיוחד ביחסיו המתוחים עם המחוקקים הדמוקרטים, שמרביתם אינם חבים לו את מקומם בקונגרס. בנובמבר נחל קלינטון כישלון צורב כאשר נאלץ לדחות ל-1998 את ההצבעה על הצעת חוק שנועדה להרחיב את סמכותו בניהול מו"מ על הסכמי סחר בינלאומי. את קולר הכישלון הוא תולה בהתנגדות מחוקקים דמוקרטים ובהם מנהיג ומצליף המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים.

אמנם הנשיא הוא היוזם העיקרי והמבצע הבלעדי של מדיניות החוץ, אך היישום השוטף תלוי בהחלטות ובתחיקות הקונגרס (היכול לקטוע ולסיים מדיניות), במיוחד לגבי ישראל הנהנית מיחס מיוחד מצד הציבור  והמחוקקים בארה"ב. הניסיון להמעיט בכוח הקונגרס ולהציג את הנשיא ככל-יכול מחליש את כוח המיקוח של ישראל מול הממשל, מתעלם ממוקדי ידידות רבי-עוצמה ועלול לגרום לוויתור מיותר על נכסי צאן ברזל ביטחוניים והיסטוריים.