חבילת הסיוע האמריקאי – סטירת לחי לקונגרס?

"חדשות מחלקה ראשונה", http://bit.ly/2aH4fwX , August 18, 2016

 English edition http://bit.ly/2aNivqA

נחישות ישראל, לכאורה, להסכים לחבילת סיוע ביטחוני אמריקאית ל-10 שנים לפני ה-20 לינואר 2017 – כדי לשדרג יציבות כלכלית, מדינית, דיפלומטית וביטחונית – עלולה גרום נזק ארוך-טווח לביטחון הלאומי וליחסי ישראל-ארה"ב.

אם ישראל תקבל את תנאיו של הנשיא אובמה (כפי שפורסמו בתקשורת) תהיה החבילה שונה לחלוטין מזו שנחתמה ב-2007, שהייתה קטנה יותר (3.1 מיליארד דולר לשנה), אך לא שללה הרחבה ביוזמת הקונגרס,
שהוכיח במקרים רבים את יכולתו לנווט את יחסי החוץ והביטחון הלאומי של ארה"ב. חבילת 2007 כללה מימון שנתי שלמחקר ופיתוח ישראלים ויצור משותף בתחום הגנה נגד טילים. רבע מהסיוע הופנה למחקר ופיתוח ביטחוני בישראל.

מ-2007 חל
שדרוג מהותי בתרומת ישראל לבטחון ארה"ב, ולכן ב-25 לאפריל הפגין הקונגרס את הערכתו לישראל, כאשר 83 – מתוך 100 – סנטורים קראו לאובמה להגדיל את הסיוע הביטחוני לישראל. אם תסכים ישראל לשלול מהקונגרס את מעמדו המרכזי בעיצוב שתוף הפעולה ישראל-ארה"ב, יהיה זה "גול עצמי", סטירת לחי לחוקה ולבוחרים בארה"ב, פגיעה במעמד הרשות המחוקקת (קונגרס) שהיא שוות-עוצמה לרשות המבצעת (נשיא), שולטת בתקציב, והנציגה האותנטית ביותר של הציבור האמריקאי, ולכן בעלת-ברית שיטתית של ישראל, בעוד כל הנשיאיםלחצו על ישראל כלכלית, ביטחונית ודיפלומטית.

הלך הרוח של הצבור האמריקאי (71% אוהדי ישראל לפי סקר "גאלופ") מיוצג בקונגרס, הבולם בשיטתיות את מחלקת המדינה שהתנגדה להקמת ישראל ומהווה מוקד ביקורת קשה בישראל. פוטנציאל הקונגרס בולט בתקופות של אי-יציבות גלובלית ומחלוקת בין נשיא ארה"ב לראש ממשלת ישראל. לדוגמא, הקונגרס הביא להרחבה חסרת-תקדים של שתופי-פעולה דווקא בזמן העימות בין רה"מ שמיר לבין הנשיא בוש, על רקע התפרקות ברה"מ, פלישת צדאם חוסיין לכווית ומלחמת המפרץ הראשונה ששדרגו את חיוניותה האסטרטגית הייחודית של ישראל בעיני הקונגרס, אך לא בעיני הנשיא.

את דרישת הנשיא להימנע משילוב הקונגרס בעיצוב שתוף-הפעולה בין ישראל לארה"ב – המנוגדת לחוקת ארה"ב ולאינטרס של שתי המדינות – יש לבחון על רקע הצונאמי הערבי הסוער מאז 2010, ותרחישים מציאותיים-גועשים של העולם והמזה"ת, שהוא האזור המפוצל, בלתי-צפוי, אלים, בלתי-סובלני ומונחה-טרור מאז המאה השביעית. עמידה בפני תרחישים מזוגזגים – הניזונים מקריסת מערב אירופה, התפשטות הטרור האסלאמי, שאפתנות האייטולות וסכנה לקיום משטרים ערביים מתונים - מחייבת היערכות גמישה, המנוגדת להסכם קשיח ל-10 שנים, המבטל יוזמות קונגרס, שהוכיחו חיוניותם בעבר.

חתימה נמהרת על הסכם ארוך-טווח, כתוצאה מאי-וודאות המאפיינת את שני המועמדים לנשיאות ארה"ב, ומחשש לדחייה צפוייה כתוצאה מכניסת נשיא/ה חדש/ה לבית הלבן, עלולה להקריב ביטחון ארוך-טווח על מזבח נוחיות-אסטרטגית קצרת-טווח, ולשלול מישראל את שריר עוצמתי של הקונגרס. מה גם ששני המועמדים הם תומכי ישראל לפחות כמו אובמה, ולכן יתמכו בחבילת סיוע ביטחוני נדיבה לא-פחות מאובמה, שתשודרג על ידי הקונגרס.

כמו כן, אין להסתנוור מהסכמים ארוכי-טווח עם ארה"ב, המאופיינים, תמיד ובצדק, על ידי ערפול, פתח לפרשנויות שונות, לדחייה, להשעייה ולהתחמקות, כדי להגן על אינטרס ארה"ב.לדוגמא, ב-1957 התחייב הנשיא אייזנהאואר להפעיל צבא אמריקאי כדי לבלום הפרה מצרית של הסכם פרוז סיני, אבל ב-1967 – כאשר מצרים הפירה את ההסכם – טען הנשיא ג'ונסון שההסכם אינו מחייב.... כך גם היה גורל התחייבות הנשיא פורד, מ-1975, לגבי חיוניות רמת הגולן לביטחון ישראל. ב-1979 התכחש לה הנשיא קארטר....